פרשת בראשית,היום השלישי- מה המיוחד בו?/אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת בראשית,היום השלישי- מה המיוחד בו?/אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 10 אוקטובר 2017, 23:10

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?
מאת: אהובה קליין .
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow:
היום השלישי בבריאה-הוא יום מיוחד וכך נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". [בראשית א, ט-י"ג]
השאלות הן:
א] "יקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"- מה הכוונה ?
ב] "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"- מה המשמעות?
ג] מדוע נאמר: פעמיים: " כִּי-טוֹב"?
תשובות :
"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד"
רש"י מסביר: המים היו מפוזרים על כל הארץ- והקב"ה ריכז את המים למקום אחד – לים הגדול.
על פי:"אמרי שפר": המילים "וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"-מיותרות בפסוק, אך כאן ישנו רמז לדברי חז"ל: עוד בזמן הבריאה הקב"ה הציב תנאי עם הים שייקרע לפני בני ישראל: "וישב הים לאיתנו, לתנאו הראשון" וזו הכוונה למילים: יִקָּווּ הַמַּיִם.." כלומר- בעתיד בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים- למענם תתגלה היבשה אפילו במקום שמראש מיועד למים – לים.
אכן כך התרחשה קריעת ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה והמים היו מימינם ומשמאלם.
רבינו בחיי מסביר: הוצרך לגרום לכך שהמים ירדו למטה שהם יקוו מתחת השמים שהם גבוהים -אל מקום נמוך למטה והעפר יעלה למעלה וכך ניתן יהיה לראות את היבשה ובני אדם יוכלו להקים עליה מקומות ישוב. אך למעשה שני המצבים האלה – הם בניגוד לטבע, הרי במציאות, טבעם של המים לצוף למעלה ואילו האדמה שהיא כבדה באופן טבעי שוקעת למטה.
ועכשיו בורא עולם גזר על המים-שהיו ממלאים את כל העולם- שירדו למטה- דבר שהוא דווקא אופייני לעפר, כמו שכתוב:" כָּאֶבֶן, "מַיִם יִתְחַבָּאוּ" [איוב ל"ח, ל] ואילו על העפר ה' גזר שיעלה למעלה - דבר שאופייני למים, כמו שנאמר:" לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". [תהלים קל"ו, ו] כי זה החסד שה' עושה עם הנבראים ומאפשר להם לחיות על היבשה. ועל כך נאמר:" צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה".[תהלים ל"ז, ז]
עצם הנס הוא: שאלוקים גרם לכך שהמים בניגוד לאופיים ירדו לתהום והעפר עלה למעלה- כדי לאפשר לנבראים לחיות על גבי היבשה.
ועוד פירוש: היבשה נקראת בשמה זה על סמך היובש שבה, כי כל זמן שהאדמה נשארת לחה, אינה יכולה להוציא פירות.
וביום השלישי נגמרה מלאכת המים והיבשה נראתה ,אמר הקב"ה: "כי טוב" ולפי המדרש: עשה מידה למים- ה' נתן חצי מהמים ברקיע וחלק אחר באוקיינוס.
ועוד פירוש: ה' אמר: יקוו לי המים שאני עתיד באמצעותם להביא מבול ולשטוף את העולם, משל למלך שבנה ארמון והושיב בתוכו, דיירים אילמים, דרשו בשלומו של המלך, אמר המלך לעצמו : אם דיירים אילמים דורשים בשלומי על ידי תנועות ידיים ומתעניינים בשלומי ברמיזה, אילו הושבתי דיירים חכמים שמדברים ,קל וחומר שידרשו בשלומי, וכך עשה, הושיב דיירים חכמים, עמדו בארמון ותפסו שליטה עליו וטענו: הארמון הזה אינו שייך למלך, אלא ,לנו!
מיד החזיר המלך את הארמון למצבו הקודם, כך בתחילתה של הבריאה, היו השבחים של ה' עולים מן המים, כפי שנאמר: "מקולות מים רבים" ,עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. מיד סילק אותם והעמיד את המים במקומם, היינו, הביא מבול לעולם.
"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"
על פי רש"י: הכתוב כפל במילים: עץ פרי", "עושה פרי" כוונת אלוקים הייתה: שטעם כל העץ יהיה כטעם הפרי עצמו, אך האדמה לא מילאה אחר ציווי זה, אלא הוציאה עצים שאין להם טעם כמו הפרי לכן נאמר: "עץ עושה פרי"- לפיכך כאשר האדם הראשון חטא באכילת הפרי ונענש על חטאו - באותו זמן נענשה גם האדמה על עוונה כפי שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך"
ה"כלי יקר" מביא כמה פירושים:
א] הוא שואל: מדוע לא נענשה האדמה מיד על שסירבה לקיים את ציווי ה', היינו שטעם העץ יהיה כטעם הפרי?
והתשובה: עיקר הקללה של האדמה הייתה: שתוציא יתושים ופרעושים שהם מזיקים לאדם, לכן כל עוד שהאדם לא חטא, גם הקללה של האדמה לא יצאה לפועל, ולכן רק כאשר האדם חטא, נענשו שניהם כי היו ראויים לקללה זו.
ב] כתוב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ".[ויקרא י"ח, כ"ה]
מכאן שרצונו של אלוקים היה: שהאדמה תעניק לנבראים חומר דק וזך, אך היא נתנה חומר גס ועב, אילו הייתה עושה את רצון הבורא, היה כל עץ כטעם פריו, ואז גם האדם לא היה נוטה יותר מידי לגשמיות וממילא לא היה בא לידי חטא. והיות והאדמה נתנה דווקא חומר גס - גרמה לכך שרק לפרי יש טעם, ולא לכל העץ והדבר הזה גרם לאדם לדבוק בחומריות ומכוח זה חטא, לכן כאשר האדם חוטא גם האדמה נענשת על ידי ה'.
ג] הנחש ראה שהאדמה לא מילאה אחר ציווי ה', היינו, בניגוד להוראה להוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, היא הוציאה עץ שהטעם מצוי רק בפרי ובכל זאת לא נענשה!
ניצל זאת הנחש בערמומיותו ואמר לאישה: אל תפחדי לאכול מהפרי למרות האיסור של אלוקים, עובדה שהאדמה לא מילאה אחר רצון ה' ולא נענשה!
אמר הנחש לאישה: למרות שאמר אלוקים: "לא תאכלו מכל עץ הגן" וכי ראוי העץ לאכילה? אז השתכנעה חווה ואמרה: מפרי עץ הגן נאכל. היא טענה שהאיסור חל רק על העץ ולא על הפרי והחליטה לאכול ממנו ובכך כמובן חטאה.
פעמיים: "כִּי-טוֹב".
רש"י מסביר: ביום השני לבריאה, לא נאמר כלל: "כִּי-טוֹב". והתשובה לכך: שהקב"ה התחיל במלאכת המים ביום השני לבריאה ,אך היא לא הסתיימה ביום שני, אלא רק ביום השלישי וזאת בנוסף לבריאת הצמחייה ביום השלישי –לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כִּי-טוֹב". פעם אחת כנגד השלמת מלאכת המים ופעם שנייה כנגד בריאת צמחיה.
רש"ר מוסיף ואומר: שהיום השני מסמל את המחלוקת, לפי שהופרדו המים העליונים שהם מעל הרקיע למים התחתונים שהם מתחת הרקיע, אך לא תמה המלאכה וזוהי מחלוקת ללא מטרה ידועה, אך מחלוקת שיש לה מטרה ותכליתה לקדם את הטוב - עליה נאמר ביום השלישי: "כִּי-טוֹב".
במיוחד הוא מביע התפעלות מתהליך מחזור המים בטבע שהוא דבר שנעשה לתכלית של הטוב בבריאה.
לעניות דעתי, היום השלישי הוא יום מיוחד גם מבחינת מספרית: שלוש. בתורה אנו מוצאים אירועים ומועדים הכרוכים במספר זה, הנה כמה דוגמאות:
שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.
שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.
החודש השלישי על פי התורה: חודש סיון - שבו ניתנה התורה לעם ישראל.
ובברית בין הבתרים נאמר: "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת" ואיל משלש ותר וגוזל"
לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת.
אברהם מארח את שלושת המלאכים.
ובמשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"[ מסכת אבות. א, ב]
מכאן נראה: שמספר שלוש מסמל הרמוניה ושלמות.
לסיכום, לאור האמור לעיל, היום השלישי מצטיין כיום מיוחד –בו נאמר פעמיים: "כי טוב" –הן על השלמת מלאכת המים מיום שני והן על בריאת הצמחייה , ולאור הדוגמאות הנ"ל ,המסקנה: שיום זה מבורך כפליים ומייצג הרמוניה רוחנית ושלמות.
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 663
הצטרף: 16 יוני 2009, 09:46

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד