פרשת מטות מסעי- מהו עושר אמיתי?/מאת: אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת מטות מסעי- מהו עושר אמיתי?/מאת: אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 17 יולי 2012, 13:44

פרשת מטות מסעי- מהו עושר אמיתי?מאמר/ מאת: אהובה קליין .

:bow: :bow: :bow:
אחד הנושאים בפרשה: דרישת בני גד וראובן להתנחל דווקא בעבר הירדן ולא בתוך ארץ ישראל- כי המקום מאד פורה ומתאים לגידול המקנה הרב שברשותם:
עניין זה ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
"ויבואו בני – גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמור:"...הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה:ויאמרו אם –מצאנו חן בעינך יותן את—הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעברנו את- הירדן." [ל"ב,ב-ו במדבר]
תשובת משה:"...האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תנואון את- לב בני ישראל מעבור אל—הארץ אשר נתן להם ה'? [שם ל"בו-ח]
ובהמשך משה מזכיר להם את חטא המרגלים ומדגיש כי בתוכם היו שני אנשים צדיקים:כלב בן יפונה ויהושע בן-נון אשר היו נאמנים לה' ולא הוציאו דיבה על ארץ ישראל.
משה כועס באומרו לשבטי גד וראובן:"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים.." [שם ל"ב,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע משה כעס על גד וראובן ומכנה אותם:"תרבות אנשים חטאים"?
ב] כיצד הצליחו שבטים אלה לשכנע את משה בבקשתם?
ג] מהו עושר אמיתי באמת, והיכן מוצאים לכך תשובות במקרא ובמשנה?
תשובה לשאלה א]משה כעס על שבטים אלו מכמה סיבות:
1] הוא הבחין שיש בהם חמדת ממון- מחשבה גשמית בלבד והיא מוליכה אותם להשגת המטרה,היינו- ראשית דאגה לצאן ורק אחר כך למשפחה.
חז"ל מדברים על נקודה זו באומרם- כי ניתן לראות הבדל מובהק בין אברהם אבינו לשבטי גד וראובן.
אצל אברהם נאמר:"ואברהם כבד מאד במקנה" ואילו אצל השבטים הנ"ל כתוב:"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"
להם היה חשוב הממון בעיקר- משום כך העדיפו לוותר על התנחלות בארץ ישראל למען ישיבתם בעבר הירדן-מקום פורה ומשגשג אשר התאים להם לגידול הצאן.
לא כך היה אברהם,הוא דאג תחילה לבני ביתו.
במדרש רבה ,חז"ל מדגישים את חמדנותם של בני גד וראובן ואומרים: כי יש שלוש מתנות שנבראו בעולם:
א] גבורה.
ב] חוכמה.
ג] עשירות.
מתנות אלה יש להן ערך רק כאשר הן מתנות שמים,ומושגות מכוח התורה.
,אך גבורה,עושר של בשר ודם -אין להם ערך כאשר ישנה התעלמות מוחלטת מיראת שמים,מבורא עולם.
שהרי גיבור אמיתי –הוא זה שכובש את ייצרו-ועשיר אמיתי-הוא אדם השמח בחלקו[כפי שאנו לומדים מתוך מסכת אבות]
חז"ל מביאים לדוגמא שני אנשים: האחד: המן הרשע שהיה שייך לאומות העולם והשני מישראל- קורח.
שניהם עשירים היו,אך נאבדו מהעולם,לפי שעשירותם לא באה מעם הקב"ה ,אלא הם חטפו זאת בעצמם.
בדומה קרה גם לבני גד וראובן שהיו חומדים את הממון והעדיפו לשבת בעמק הירדן,לכן הם גלו לפני יתר השבטים ובעיקר מפני שהם פרשו מעם ישראל בגלל קניינים.
אך לא ברור אם הסתכלות חז"ל באופן שלילי על עשירותם של שבטים אלה, נבעה מהסיבה:של חדוות הממון,שבעטייה העדיפו את הישיבה בעבר הירדן ובכך חשפו את עצמם לסכנות ביטחוניות,או בשל קבלת אדמתם מחוץ לארץ ישראל על פי דרישתם בלבד ולא על-ידי חלוקה לפי דין תורה- בשעת חלוקת הארץ על פי הגורל.
2] מאסו בארץ חמדה, הם לא העריכו כיאה את ארץ ישראל-הארץ המובטחת.
"ארץ זבת חלב ודבש" בדומה להתנהגות המרגלים.
3] הם פרשו מכלל עם ישראל, במקום להתאחד יחדיו-כאיש אחד בלב אחד.
הרי נאמר במסכת אבות[ב,ד]
:"אל תפרוש עצמך מן הציבור"
על כך אומר רש"י:יש להשתתף עם הציבור כולו בזמן צערם כדי שיוכלו בבוא העת גם לשמוח איתם יחדיו.
וכבר דיבר על כך הנביא ישעיהו:"שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" מכאן שכל מי שלא משתתף עם הציבור בזמן צער ,אינו זוכה להשתתף בנחמתו של הציבור.
"ואינו רואה סימן ברכה לעולם"
התשובה לשאלה ב]השבטים הצליחו בדבריהם ,כנראה, לשכנע את משה בכך שיאות למלא את דרישתם- להתיישב בעבר הירדן המזרחי מחוץ לגבול ישראל.
הם אמרו:"....ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם-הביאונום
אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ: לא נשוב אל—בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו:כי לא ננחל איתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה." [שם ל"ב,ט"ז-כ]
בכך הצליחו בני גד וראובן לשכנע את משה בדבריהם:הם נחלצו חושים למען אחיהם.וכך קדושת הארץ חלה גם על נחלתם.כמו שנאמר:
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"
התשובה לשאלה ג]העושר האמיתי של האדם הוא:
א] להסתפק במועט כשהוא בריא בגופו ובנפשו.
מסיבה זו נדר יעקב נדר לאחר חלומו:"סולם יעקב"-כפי שהתורה מתארת:"וידור יעקב נדר לאמור אם-יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל- בית אבי והיה ה' לי לאלוהים" [בראשית כ"כ,כ-כ"א]
יעקב אינו מבקש במהלך הנדר,כסף,או זהב, אלא בגד ללבוש ולחם לאכול ולשוב בשלום אל בית אביו,היות והוא מסתפק במועט ומבין כי העושר האמיתי –הוא להיות בריא בגופו וברוחו וכאדם בריא –הוא יוכל להשתמש בבגדיו ותהיה באפשרותו לאכול, מה שאין כן אדם חולה-אינו יכול ליהנות מלבושו ואין הוא יכול גם לאכול לחם וממילא אם יש ברשותו זהב וכסף אין באפשרותו ליהנות מכך.
ב] דויד המלך אומר בתהלים: כאשר האדם הוא ירא ה'- נהנה מיגיע כפיו – זה העושר והאושר האמיתי [ולא אחרים נהנים מעמל כפיו],כמו שכתוב:
"שיר המעלות,אשרי כל ירא ה',ההולך בדרכיו: יגיע כפיך כי תאכל,אשריך וטוב לך.." [תהלים קכ"ח]
ג] האדם העשיר חייב להיות מודע כי כל עושרו מאת הבורא.
כמו שהתורה מזהירה בעניין זה:"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה :וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.."
[דברים ח,י"ז]
גם הרמב"ן באיגרתו המפורסמת אומר:"אם בעושר-"ה' מוריש ומעשיר"
מכאן ניתן להסיק כי אדם עשיר- הוא אדם המסתפק במועט,זוכה לאכול מיגיע כפיו וכל זה כאשר הוא ירא אלוקים ומודה לה' על הכול.
על ההסתפקות במועט נאמר במסכת אבות[ ו,ד]:"כך היא דרכה של תורה:פת במלח תאכל,ומים במשורה תשתה...."
לסיכום,לאור האמור לעיל,אנו מסיקים:כי משה התרעם על בני שבט גד וראובן,בעיקר בגלל תאוות הממון והסגידה לעושר,וחוסר הערכתם לעוצמתה וקדושתה של ארץ ישראל,ועל התרחקותם מכלל העם.
רק לאחר ששכנעו את משה בהבטחתם לבוא לעזרת אחיהם,משה נתרכך והסכים למשאלתם-להתנחל בעבר הירדן המזרחי.
אך העושר שאליו ערגו,לא היה אמיתי,אלא בא מתוך תאווה לממון.
יהי רצון וכולנו ניישם את דרך התורה: להסתפק במועט,כמו שנאמר:
"איזהו עשיר השמח בחלקו"[אבות ד,א]
:D :D :D :D :D
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 683
הצטרף: 16 יוני 2009, 09:46

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־4 אורחים

cron