ענני שכינה יאירו השמים
יעקב ופמלייתו ירדו למצרים
בתום תקופת בכי וייסורים
נפשו מצפה לאותות וניסים.
יושב עם בניו בכרכרה
בליבו הד צלילי בשורה
מהרהר בבן הזקונים
לו העניק כותנת פסים.
גלגלי העגלות נעים לאיטם
הכבשים פועים רוקעים ברגלם
חמורים עמוסים שקים כבדים
ארץ ניכר פותחת שערים.
יעקב מתייסר בליבו געגועים
לארץ חמדה מובטחת לבנים
מתנחם בזו ההבטחה:
ירידה לצורך עלייה.
הערה: השיר בהשראת: פרשת ויגש .[חומש בראשית]