פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה - על מי היא חלה?/אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה - על מי היא חלה?/אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 12 ספטמבר 2016, 23:56

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה- על מי היא חלה?
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow:
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו כוללת שבעים וארבע מצוות- עשרים ושבע מצוות "עשה" וארבעים ושבע מצוות "לא תעשה" רוב המצוות הן : בין אדם לחברו, אחת המצוות היא : השבת אבדה כפי שהכתוב מתאר: " לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל- תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבות לו: וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר- תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" [דברים כ"ב, א-ד]
השאלות הן:
א] מצוות השבת אבדה על מי היא חלה?
ב] מהי מהות המצווה של השבת אבדה?
תשובות
השבת אבדה על מי היא חלה ?
לפי הדין - חלה המצווה רק על אבדה של ישראל ולא על של גוי. וההוכחה לכך מהכתוב: "השב תשיבם לאחיך", אך למרות זאת אנו נוהגים גם כיום לפנים משורת הדין.
דוגמא לכך אנחנו מוצאים במדרש רבה: "מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח [קנה] חמור מישמעאלי, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה[אבן יקרה, כנראה יהלום] תלויה לו בצווארו ,אמרו לו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" [משלי ', כ"ב] [ה' זימן לך ברכה באבן היקרה שמצאת] אמר להם : חמור לקחתי [קניתי חמור בלבד מן הישמעאלי] אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לישמעאלי. [כלומר - השיב את האבן הטובה שמצא] קרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח "
שמעון בן שטח מגדולי חכמי ישראל בתקופת בית שני מלמד את תלמידיו ואת כל עם ישראל הלכה למעשה, שבכל מצב אנחנו מצווים לנהוג כלפי הזולת- לפנים משורת הדין ועל ידי כך יש בעשייה זו משום קידוש שם שמים ולמדנו מדברי ר' יוחנן: " לא חרבה ירושלים- אלא על שדנו בה דין תורה , הכוונה שדייקו בכל מקרה - על פי הדין בתורה בלבד.[ בבא מציעא ל', ע"ב]
השל"ה הקדוש-רבי ישעיהו הלוי הורוביץ, מסביר שאם התורה הזהירה אותנו בהשבת אבדת ממון, קל וחומר באנשים שסרו - מדרך התורה עלינו לעזור להם לשוב לדרך הישר, עלינו לעורר אותם לדרך הטובה- כדי שיעשו תשובה כמו שנאמר : "השב תשיבם"
מהות מצוות השבת אבדה.
רבינו בחיי מפרש: כי התורה מצווה שנקפיד להשיב אבדה לזולת, ומהמילים: "השב תשיבם" רז"ל דורשים: אפילו מאה פעמים כלומר – מצא בהמה ורצה להשיבה, אבל היא ברחה לו הרבה פעמים ודבר זה נובע ממידת החסד והרחמים, וכל זה מלמדנו שאנחנו עם אחד ויש לנו אב אחד המעוניין שכל אחד יהיה חס על אבדת ממונו של רעהו, ולא משנה מהי האבדה בן אם זה בעל חיים, או בגד, בהמה טמאה- חמור ומכאן יש ללמוד לא להתעלם לא רק בעניין השבת אבדה- אלא אין להתעלם גם משאר דברים הקשורים בזולת וזאת על סמך הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" מכאן שאין להתעלם מאף אחד,
ועל דרך המדרש: כשם שאין להתעלם מבני אדם, אין אפשרות להתעלם מהקב"ה שהוא יודע ורואה הכול, כפי שאומר ירמיהו הנביא: "ואנוכי היודע ועד נאום ה' "[ירמיהו כ"ט,כ"ג]
רבינו בחיי אומר: שאם נתעמק יותר בעניין מצוות השבת אבדה הרי יש בה רמז והתעוררות לתחיית המתים, לפי שבאחרית הימים הקב"ה מחזיר אבדה לבעליו.
רש"י מסביר: כי אין האדם רשאי לכבוש את עיניו כאילו אינו רואה את האבדה.
חז"ל אומרים: על המילים-"והתעלמת "כי פעמים אדם אינו רשאי להתעלם מאבדה ופעמים כן רשאי להתעלם מהשבת האבדה והנה כמה דוגמאות לכך:
א] כהן שהיה ליד בית קברות וראה אבדה בבית הקברות- היות והכניסה לכהן אסורה לשם במצב זה עליו להתעלם מן האבדה.
ה] או היה איש זקן - איש מכובד ומצא אבדה שאינו רגיל לשאת אותה ברשות הרבים. אינו חייב להחזיר. הכוונה לאדם מכובד, שמפאת כבודו אין דרכו להתעסק בדברים מסוימים, מפני שהעיסוק בהם משמעותו פגיעה בכבודו.[ על סמך בבא מציעא ל, ב]
ג] אחד שהיה עסוק והייתה לו מלאכה מרובה יותר ממלאכת חברו כל הזמן שנדרש לטפל באבדה. עולה על ערך האבדה עצמה.
בכל המקרים הנ"ל- רשאי האדם להתעלם מהאבדה.
הנה כמה דוגמאות להשבת אבדה:
א] מעשה ברבי חנינא בן דוסא שיום אחד בא מישהו והניח בפתח ביתו תרנגולות ואשתו מצאה אותן. אמר הרבי לאשתו שלא תאכל מביציהן ולא תבשלם, ומרוב שכך נהגה התרבו התרנגולות והביצים- עד שציערו את זוג הצדיקים ,מה עשה? מכר את הכול וקנה בכסף עיזים,
כעבור כמה זמן שב אותו אדם שהניח את התרנגולות בפתח ביתו של הרב וטען כי הוא רוצה חזרה את התרנגולות, ביקש ממנו הרב לתת סימנים ומשנתן, הביא לו את העיזים.
ב] מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שהיה גר באחד המחוזות בדרום הארץ ובאו לשם שני עניים על מנת להתפרנס והיה בידיהם כמות של 26 ליטר שעורים שהשאירו אצלו , הם שכחו את השעורים אצל הרבי. מה עשה רבי פנחס? כל שנה היה זורע את גרגירי השעורה ובסוף כאשר הבשילו, דאג לטפל בהם ואוספם לגורן.
בתום שבע שנים – באו אותם אנשים עניים ותבעו חזרה את השעורים, רבי פנחס זיהה אותם ואמר להם להביא גמלים וחמורים כדי להטעין עליהם את הכמות המרובה של השעורים ואכן כך עשו ולקחו עימם את כל התבואה שהצטברה.
לסיכום, ניתן להסיק- כי מצוות השבת אבדה חלה על אבדה השייכת לאחד מעם ישראל ולא על אבדת גוי- ולומדים זאת מהפסוק: " השב תשיבם לאחיך" אך רוב המפרשים טוענים שלפנים משורת הדין יש להשיב אבדה גם לנוכרי .
יהי רצון שנפעל מתוך מידת הרחמים ואהבת הזולת- להשיב את האבדה לבעלים תמיד ונזכה לקיים הלכה למעשה את מצוות "ואהבת לרעך כמוך"
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 607
הצטרף: 16 יוני 2009, 09:46

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד

cron