פרי הצלף נקרא אביונה, ובעבר וגם היום, נוהגים להחמיצו (וגם את הניצנים מחמיצים).
ככל הנראה, נקראת אביונה על שם, שהאביונים, היו אוספים אותם ומוכרים אותם בשווקים...
בעבר מקצוע זה נקרא קפרות, ויש אפילו תנא ששמו נמצא על עתיקות
בגולן, בשם רבי אלעזר הקפר, שככל הנראה התפרנס מאסיפת צלפים
בלעז, נקרא הצלף קיפרס, וככל הנראה, האי קפריסין נקרא על שם הצלפים
(ששם הם נפוצים מאוד גם בשווקים).
בנוסף, בפיטום הקטורת, מופיע "יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מביא חמר חיוור עתיק".
ואחד הפירושים ל
יין קפריסין, זה יין שהוכן מניצני הצלף, פירוש אחר, שרש"י מביא, אך פחות מקובל כיום, זה שהיין הובא מקפריסין, כך או כך, השם
קפריס/קפריסין/קפר, נשמר כבר שנים רבות ומתייחס לצלף.
מבחינת נביטה, הצלף אינו צמח שקל להנביטו, בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם,
ניסו להנביט צלפים מספר שנים ללא הצלחה, בשנה שעברה הצליחו להנביט
שלושה צלפים ומתוכם שרדו רק שנים...
ככל הנראה זה קשור לשיטת הפצה של הצלף, הצלף נפוץ בעיקר על ידי ציפורים שמלשלשות את הזרעים שלו בכל מקום.
קיבת הציפור חומצית, ואולי מפרקת איזה מעטה הגנה כדי שהצלף לא ינבוט קרוב לצמח האם...
הצלף גדל בטבע בעיקר בכתלים, קירות, מצוקים אבל לפעמים גם סתם כך באמצע השטח.
בישראל גדלים בר, 5 מיני צלף, שלושה מדבריים (צלף סחוסי, צלף רותמי וצלף מצרי) אחד נפוץ בכל החבל הים תיכוני, (צלף קוצני) ואחד נפוץ לאורך הבקע, (צלף סיצילי), בנוסף לכל אלו, יש מין אחד, שהוא גם מדברי, והוא אנדמי (ייחודי) למכתש רמון, כמו המכתש, גם הצלף נקרא צלף רמון, והוא גדל רק במכתש רמון ולא בשום מקום אחר בעולם.
לשמחתי, ציפור כלשהי, לשלשה זרע צלף אצלי בגינה, ומתוך המסלעה, צמח לנו צלף חביב