רועי סופר כתב:מדהים תודה
ז"א אם רוצים להכין מזה דשן - זה דורש דילול מאד מאד מסיבי
מה לגבי פיזור של זה בגינה כשזה יבש ? (גם כמובן בכמויות קטנות)
זה היה מנהג עתיק.. היו רואים את זה הרבה בשדות של פלאחים, בערך בתקופה הזו.. טרקטור עם עגלה עמוסה.. מפזר כמויות על פני השדה..
ואחר גשם קטן.. כל השדה 'מעלה עשן'..
ממה שהבנתי, גם הקיבוצים (גללי בקר) וגם הפלאחים, הפסיקו עם זה, כמעט לגמרי, מתוך הבנה שזה לא 'דשן' הזמין מיידית לשורשי הצמחים, אלא חייב לעבור תהליך 'קומפוסטציה' כדי להתפרק לשרשראות חנקתייות קצרות יותר ואז, יש להצניע אותו באדמה להמשך פירוקו ע"י המיקרוביוטה באדמה, ההופכים אותו לשרשראות קצראת יותר - ל'חומצות הומייות' = 'הומוס' שהוא כבר זמין לשורשים.
ישנם פלאחים השומרים על מסורת עתיקה של זבל מקומפסט בלבד..
נדמה לי שאיש הטבע
נוגן ידידנו
סיפר כאן על פלאחים בגליל.. השומרים על 'מסורת חקלאית' של שקי יוטה מלאים בזבל בקר / עופות, המושמים בסמוך לגזעי עצים / גפנים (כבר לא זוכר..) וזה קלאסי..
כמובן שאם שומרים על רוטינה של פיזור שכבה דקה של זבל עופות, על האדמה ואחר מצניעים אותה
לתוך האדמה, הרי שהחומר שהוצנע בעונה הקודמת, מתפרק בעומק האדמה והחומר החדש, ימלא מקומו. זה מה שעושים פלאחים מיקצועיים וזה גם מה שאתה יכול לעשות בגינה, קרי:
לתחח בקילשון את האדמה,
לפזר שכבה דקה של כ 2-3 ס"מ זבל עופות
ואחרי כן, לתחח ולהצניע לתוך האדמה,
להשקות או לחכות לגשם ואז, שוב לקלטר ו.. לזרוע / לשתול.
זה אומר, לשמור על רוטינה קבועה - כל סיום עונת גידול, לתת לאדמה לנוח שבוע.
לתחח / לקלטר, לפזר זבל, לתחח ולקלטר - להצניע, להשקות ולקלטר.. כלומר, לתת לאדמה לנוח ולהתאושש לפחות שבועיים
ואז.. '100 שערים'