חלק בלתי נפרד מ'הטיול השנתי' בכיתה ב' או ג', היה כמובן 'ביקור בבית האריזה'.
עמדנו מוקסמים מול הנשים היושבות מול הסרט הנע המביא אליהן תפוזים שנקטפו ונשטפו זה עתה. היה תהליך של ייבוש וגם ריסוס הקליפה בשעווה, כדי לשמור על הטרייות !
תפוזי יפו JAFFA
הריחות.., הריחות של התפוזים.. והשעווה.. והנייר הדק המיוחד בו היו עוטפים תפוז תפוז ומכניסים לאותם ארגזי עץ מיוחדים..
הבחורות והנשים היו משאירים אותנו, הזאטוטים, עם פה פעור בתדהמה!! באיזו מהירות הן עוטפות תפוזים... ווואווו!!! כמה דקות בודדות ו.. הארגז מלא, המכסה נסגר עם אותן לולאות ברזל ו..משטחים מתמלאים בשורות שורות לגובה, של ארגזים ש..
"זה הכל הולך ליצוא ! כבר היום בלילה המשאית תגיע לנמל אשדוד וכל הארגזים עם התפוזים יועברו עם מנוף גדול לאונייה שתפליג ל.. אירופה וכבר מחר בבוקר, ילדים בחוצלארץ יאכלו 'תפוזי ג'אפה' שנקטפו היום!" - כך היה המדריך / מדריכה מספרים לנו ואנו מוקסמים ממילות הקסמים - ג'אפה, אשדוד, חוצלארץ.. ומתחילים לחלום חלומות של - 'כשאני אהיה גדול..'
ותוספת קטנה ומעניינת - אחי הזכיר לי כעת, מה שאימנו ע"ה סיפרה - "..בפולניה לא היו תפוזים וזה הפך למאכל תאווה שלא יסולה בפז וסבא מוישה(משה דב טיגר) שהיה פעיל בוועד הקהילה של העיר ראדומסק, היה דואג לכל יהודי גוסס, לפני מותו, והיה משיג חצי תפוז והיו מטפטפים לפיו טיפות מספר מסחיטת התפוז והבחור היה מת עם חיוך.."