פרשתי מהפורום לשנת השמיטה.
הגינה שאותה אני מטפח אינה בכניסה לביתי, אלא בשטח ליד המחסן של העסק שלנו. ובשל כך גידולי הפרא של צמחי הבר אינם מפריעים למגורי, או מזמנים סכנות של זוחלים למיניהם באזור הבית. עסקתי בהלכות שמיטה לאורך הקיץ שלפני שנת השמיטה, ובכל זאת החלטתי לפרוש לגמרי לשנה הזו מהעיסוק בגינה.
הרעיון של לתת לגינה מנוחה אבסולוטית למשך שנה מצא חן בעיני וכך עשיתי.
יחד עם זה, הגעגועים קיימים. געגועים לעיסוק בנושא געגועים לדיונים המעניינים, להצבת השאלות, לניסיון להבין עולם עמוק יותר - עולם הטבע, בקיצור מתגעגע.
הקוצים בגינה כבר עוברים אותי בקומתם, (טוב... לא חכמה גדולה), והגיעו למטר שמונים בערך.
השבוע יצאתי קצת לחקור מה קורה שם, מצאתי שליו שדוגרת על הביצים שהוטלו סתם בשטח חשוף, כאילו אין מקום שמור יותר מאשר השטח הפתוח.
ובינות לקוצים גילית את ערוגת הבשמים בועטת בכל כוחה, הפריחה של המרווה בסגול מרהיב. הלבנדר פשוט חוגג את אי שימת הלב אליו, וכמו ילד שמשוחרר לטבע הצמח משתולל לרוחב ולגובה. הרוזמרין ששתלתי בתחילת הקיץ שנה שעברה, קלט סוף סוף את העסק. ועוד כהנה וכהנה.