ריכוז חדשות, סרטונים וארועים אורגניים, אקולוגיים..

[אלקנה]

היה פעם סיפור על גלעיני תמר שמצאו במערות המסתור במדבר יהודה - בני אלפיים שנה.
הצליחו להנביט לפחות אחד מהם במכון (ללימודי משהו) בערבה וקראו לו "מתושלח", אך למרבה האכזבה הוא זכר ופירות "עתיקים" לא נראה ממנו.
אולי הצליחו להנביט עוד? לא יודע

[אלקנה]

מכאן נראה שיש עוד זרעים ומה שמעכב את הניסיון להנביט גם אותם הוא תקציב.
מוזר, כמה זה כבר אמור לעלות?
http://www.haaretz.co.il/news/science/1.2609464

[ראובן אורן]

הזדמנות נאותה להזכיר את 'דקל אבשלום'.
הדקל שצמח מתמרים / גלעיני תמרים שהיו מן הסתם בכיסו של 'אבשלום פיינברג', איש ניל"י (מזכרון יעקב, כמובן) שנרצח ונקבר שם ע"י בדואים, ונבטו.
את גופתו, מצא שלמה בן אלקנה שחקר את הנושא לעומקו בסיוע בדואים מחאן יונס ורפיח, בשידוכו של 'שייח פרייח' ראש חמולה מדיר אל בלאח (ישבתי אצלו כמה פעמים לקפה.. )

ייחור מאותו דקל, נלקח וניטע על קברו של אבשלום פיינברג בהר הרצל, לאחר זיהוי פתולוגי ודאי של אבשלום. צמוד לקברו, קבור גם יוסף לישנסקי, אף הוא מגיבורי ניל"י

למי שמתעניין, יש את המידע בהרחבה בויקיפדיה

[צברי נוגן]

אלקנה, לפי מה ששמעתי לאחרונה
הנביטו זרע נוסף ועכשיו כל העיניים נשואות לנבט הרך בתקווה שיצא נקבה

[ראובן אורן]

מחדל מתמשך: עצי הדקל בארץ מתים ואין מי שייקח אחריות


החיפושית המזיקה, חדקונית הדקל, המיתה אינספור עצים ברחבי הארץ. על אף שעלות טיפול בעץ בודד היא 200 שקלים, הרשויות המקומיות ומשרד החקלאות ממשיכות לגלגל את האחריות ומתנערות מהצלת העצים. "הפקרות בלתי נסבלת"עדי חשמונאי
יום שלישי, 08 בדצמבר 2015, 12:30

"הנוף מת". עצי תמר שנפגעו מחדקונית הדקל (צילום: עופר אבידוב)

עצי הדקל זכו אתמול (שני) להתייחסות מיוחדת, כאשר נחשף מחדל מתמשך של אי-טיפול בתופעת חדקונית הדקל, חיפושית שמסבה נזק רב לעצים ויכולה לגרום לקריסתם. עלות הטיפול בעץ בודד היא 200 שקלים בלבד, ובכל זאת אין מי שיידאג לשימור העצים. מי שאמור לקחת אחריות - הרשויות המקומיות ומשרד החקלאות - מגלגל אותה מאחד לשני.

נושא עצי הדקל ברחבי הארץ הוזכר בפוסט שהעלה אתמול ח"כ לשעבר ניצן הורוביץ, שבו הציף את הבעיה שהפכה לאחרונה למכת מדינה. "העניין הזה מגיע אלי כבר מכל כך הרבה אנשים בכל הארץ, וההפקרות היא בלתי נסבלת, שזה מחייב התייחסות רצינית. תארו לעצמכם את הארץ הזו, את העיר שלכם, את החצר, את האזורים השונים במדינה, בלי עצי דקל. ישראל בלי דקלים. בלי העצים המפוארים האלה, בלי כפות תמרים. כי זה מה שקורה עכשיו. בכל הארץ, מושמדים אלפי דקלים נהדרים, עצים ענקיים של עשרות שנים, על ידי רוצחת שקטה: חיפושית אדומה בשם חדקונית הדקל", כתב אתמול הורוביץ וזכה לאלפי שיתופים, תגובות ולייקים של אזרחים שהביעו הזדהות עם המצוקה המחריפה ומתפשטת לכל חלקי הארץ.

מחזה שהופך לנדיר. עצי תמר כנרי במלוא הדרם (צילום: עופר אבידוב)

"אני עובר ברחובות בתל אביב, בקריות, במפרץ חיפה, בחולון, וכואב הלב לראות את זה", המשיך הורוביץ. "בראשון לציון נחרבה שדרת הדקלים המרהיבה בגן העיר. אלה עצים שניטעו לפני 120 שנה. גם בנימין זאב הרצל התפעל מהם. כילד הייתי משחק שם, וזה היה גן מדהים. אבל העירייה הנוכחית הזניחה. יש עץ תמר נהדר מול המרפסת שלנו. גדלנו איתו והוא ממש חלק מהבית. טיפלתי בו עם מדביר מקצועי ואני מקווה שהוא ניצל, אבל כל השכונה מותקפת".

חדקונית הדקל הגיעה לארץ לפני 15 שנים. מקורה של החיפושית בדרום-מזרח אסיה, משם היא התפשטה ברבות השנים לירדן וללבנון. ומירדן ולבנון הדרך לישראל הייתה כבר קצרה. בעוד שלמדינות מסוימות היא מגיעה על ידי ייבוא של עצים, לארץ הגיעה החדקונית ככל הנראה בתעופה. החיפושית הקוטלת את הדקלים עפה אמנם לאט, אבל ביום אחד היא מסוגלת לגמוע עשרה קילומטרים. בתחילה היא התגלתה בבקעת הירדן ובגליל, אולם לאורך השנים הצליחה להתפשט ליתר חלקי הארץ.

ח"כ לשעבר הורוביץ: "רשלנות שלא תיאמן ואפילו סכנה לבני אדם"
נקבת החדקונית מסוגלת להטיל בגזע עץ 300 ביצים. הזחלים שבוקעים מהגלמים נוברים ביסודיות בגזעי העצים ומפוררים אותם. דקלי נוי, שהם הנפגעים העיקריים ממתקפת החדקוניות, מאבדים בסופו של יום את כותרתם ולעתים אף מתים. כשהחדקוניות תוקפות את דקלי התמר, הן בוחרות לחדור למטר וחצי התחתונים של הגזע ולרוקן אותו מתוכן. משב רוח קל יספיק למוטט את העץ שגזעו הפך לחלול.

ח"כ לשעבר הורוביץ מתח ביקורת חריפה על משרד החקלאות והרשויות המקומיות בטענה כי הם לא עושים די כדי למגר את התופעה המטרידה. "צריך להתעשת: לקבוע מדיניות ברורה ולבצע בשטח. אלא שבהרבה מאוד מקומות, הרשויות מפקירות את זה לחלוטין. זו רשלנות שלא תיאמן ואפילו סכנה לבני אדם, כי העצים עלולים להתמוטט", כתב. "ומשרד החקלאות? המשרד הזה פשוט בדיחה. במקום לעשות מניעה ארצית, מסודרת, להקצות לזה את המשאבים המקצועיים, יש ברדק והפקרות. אין שום התרעות מסודרות לציבור, מגלגלים את האחריות לרשויות המקומיות, ובעצם כל אחד עושה מה שהוא רוצה, ובדרך כלל לא עושים כלום".

"העירייות צריכות להירתם לטיפול בבעיה הזאת והן לא עושות את זה כמו שצריך. לוקח להם המון זמן לקבל החלטה אם להיכנס לפרויקט הדברה או לא", אמר אוהד אבירם מחברת "ביו בי", המייצרת פתרונות הדברה לחקלאות. "עלות ההדברה לעץ אחד עומדת על 200 שקלים, שהיא זניחה ביחס לטיפול בעץ מת שצריך לכרות ולפנות אותו".

לדבריו, "המצב במרחב העירוני הוא הרבה יותר גרוע מאשר במרחב החקלאי, גם בגלל שהחקלאים מנטרים ומטפלים במטעים אבל גם בגלל שהחדקוניות נמשכות יותר לדקלים הקנרים, המשמשים לנוי, ונפוצים יותר בעיר. עם זאת גם דקלים חקלאיים מאויימים. התגלו כבר עצי תמר חקלאיים נגועים והיו גם כמה עצים שקרסו, על אף שהם טופלו, כי הגזע שלהם היה כבר חלול".

משרד החקלאות: העברנו הדרכות על אופן הטיפול למדבירים מוסמכים
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "משרד החקלאות ופיתוח הכפר הינו גוף מייעץ ומדריך על אופן הטיפול בבעיות בענף החקלאות, ביניהן חדקונית הדקל. את ההדרכות מקבלים מדבירים מוסמכים. האחראיות על ביצוע הטיפול הינן הרשויות המקומיות".

ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה: "מרכז השלטון המקומי איננו רגולטור ואין בסמכותו לאכוף פעילותן של רשויות. יחד עם זאת, הנחיות לטיפול בנושא הועברו על ידנו לבקשת משרד החקלאות".

3.jpg

(105.53 KiB) הורד 1270 פעמים

יאני אבידוב על האניה שהביאה את התמרים לארץ ב-1995 (צילום ארכיון: אוסף התמונות של יאני אבידוב)

מי שמכיר את התופעה מקרוב הוא עופר אבידוב, ש-60 שנה אחרי שסבו ניהל מבצע חשאי להעלאת עשרות עצי תמר מעיראק לישראל, בפסח הקרוב הוא צפוי להחזיר לכאורה עטרה ליושנה. כמו סבו יאני, גם הוא ישריש חוטרי תמרים לטובת החייאת נופי מושב נהלל שבו הוא מתגורר. אלא שהפעם הנסיבות הן הרבה פחות חגיגיות מאלו שהיו בפסח 1955 - והכול בגלל חדקונית הדקל.

"בנהלל נפגעו עשרות רבות של עצים. החיפושית הקטנה הזאת פשוט שינתה לנו את הנוף", סיפר אבידוב. "שדרת הדקלים המפורסמת של המושב כמעט נמחקה. זה כואב בצורה בלתי-רגילה. חלק מהדקלים עומדים אבל הכפות שלהם התייבשו וקמלו והנוף מת. יש כאלה שלא יכלו לעמוד יותר אז כרתו אותם והיום רואים יותר ויותר גדמים של דקלים בגובה של מטר מהקרקע. באביב הקרוב אני מתכוון להוריד חוטרים משני עצי הדקל שיש לי בחצר ולהשריש אותם ברחבי נהלל, בתקווה שהם יחזיקו מעמד ולא יפגעו גם הם מהחדקונית".

4.jpg

(114.29 KiB) הורד 1270 פעמים

חוטרי התמרים שהוברחו במשתלה בעמק המעיינות, בשנת 1955 (צילום ארכיון: אוסף התמונות של יאני אבידוב)

את סיפור המסע החשאי של יאני אבידוב נוהג נכדו לגולל לקבוצות המטיילים שהוא מדריך. תחת צלם של שני עצי התמר שבחצר המשק שלו בנהלל הוא מספר כיצד המשימה אליה נשלח סבו ב-1953 על ידי המוסד להעלאת יהודי פרס, הסתעפה למשימות משנה נוספות. זה קרה בעקבות משאלה שהביע בפניו איש קיבוץ כנרת, בן ציון ישראלי: לחדש את ענף גידול התמרים בישראל.

המשימה הושלמה ב-1955 עם עגינת אניה בנמל חיפה ועליה 75 אלף חוטרי תמר מזנים משובחים. אלו הוברחו אליה על ידי אבידוב ממשתלה בעיראק באמצעות סירות שחצו את נהר שאט אל-ערב והמתינו לאניה במשך ימים ארוכים על הגדה הפרסית של הנהר. כעת מקווה אבידוב כי שני הדקלים הוותיקים שבחצר ביתו יצליחו אף הם לחדש ולהשיב את הנופים הישנים של המושב הקטן והוותיק.

http://news.walla.co.il/item/2913622

[ראובן אורן]

זיתים בצבע כחול כבר אכלתם? בקרוב אולי תוכלו


במכון וולקני עובדים במרץ על פיתוח זיתים בשלל צבעים - מאדום עד כחול. ענף הזית הוא הגדול ביותר מבין גידולי המטעים בישראל, ועד היום במכון וולקני שוחררו 5 זנים חדשים במשך 50 שנות מחקר
יש כאלה שאוהבים אותו בטעם מר. יש כאלה שאוהבים את הטעם החריף יותר, להרגיש את הצריבה בגרון. ורבים אחרים אוהבים את הטעמים האירופאים המתונים יותר. אבל כולם אוהבים את שמן הזית, בכיר גידולי ארץ ישראל.

במכון וולקני עוסקים בפיתוח וטיפוח זנים חדשים של זיתים בעיקר במטרה להגדיל את תפוקת השמן ואת גודל הפרי. אבל לא רק לטעם דואגים שם. מעכשיו דואגים גם לצבע. מירוק הזית המוכר דרך צבע לבן, אדום כתום ואפילו זית בצבע כחול.


מנסים לייצר זנים חדשים במכון. צילום: מכון וולקני

ד"ר בני אבידן, חוקר במכון למדעי הצמח במרכז וולקני ומנהל המחקר החקלאי, הסביר כי הצבע משתנה בתהליך ההבשלה והוא תלוי בסינתזה של האנטוציאן - הפיגמנט הגורם לפרי להיות שחור - לקראת הבשלה. עם זאת, קיימים זנים בודדים שצבעם הופך ללבן ולא שחור בהבשלה מלאה. במהלך המחקר נמצא כי בלוק בסינתזה של האנטוציאן בזנים אלו אחראי לכך.

"אנחנו מנסים לאפיין את הבלוק הזה ולהחדיר תכונה זו לזני מאכל", אומר ד"ר אבידן, "מידת ההתבטאות של הגן האחראי לסינטיזת האנתוציאן עשויה לקבוע את עוצמת הצבע בפרי. אנחנו רוצים להגיע למצב שגם בהבשלה מלאה יהיו פירות עם מגוון צבעים בקשת שמאדום ,ורוד, כתום עד לאפילו כחול – צבעים שתלויים בריכוז של האנטוציאן", הסביר.


הגדול מבין גידולי המטעים. צילום: מכון וולקני

ענף הזית הוא הגדול ביותר מבין גידולי המטעים ועומד על 330 אלף דונם של שטח נטוע. עד היום 75% ממטעי הזיתים מטופלים בשיטות מסורתיות. טיפוח זנים חדשים במכון וולקני נמשך כבר מעל 50 שנה במהלכו שוחררו 5 זנים.

אחד הזנים החלוצים שיצאו מפרויקט ההשבחה שהחל פרופסור שמעון לביא הוא זן "ברנע" שמצטיין ביבול גבוה ותכולת שמן גבוהה – 22% בבית הבד. זהו הזן המוביל בארץ ומהמבוקשים בעולם. הוא ניטע על אלפי דונמים בכרמים חדשים שנוטעים כיום באוסטרליה, הודו, דרום אפריקה ועוד. בישראל הוא גדל בצורה מסחרית כבר 25 שנה ומהווה כ- 70% משטחי זני השמן הגדלים בממשק אינטנסיבי.

במכון וולקני המשיכו בתהליכי הפיתוח במטרה להכניס זנים בעלי תכולת שמן גבוהה ופרי גדול, וזנים שיהיו בעלי שתי תכונות אלו כך שתהיה אופציה לבחור בין שיווק לשמן או שיווק לכבישה.
הכנסת זנים חדשים אורכת מעל 20 שנה. ד"ר אבידן הסביר, כי כל זן נבחן בשלושה שלבים: בשלב הראשון נבחנים הזריעים. סלקציה ראשונית נערכת במהלך 5 שנות ניבה לרוב על פי מדדי איכות פרי תכולת שמן ויחס ציפה - גלעין. מהמצטיינים נלקחים ייחורים לריבוי במטרה לגדל שלושה עצים על שורשיהם. בנוסף למדדי פרי נבחנים גם רמת יבול ואופי צימוח של העץ.

בתום 5 שנות יבול מרבים שוב את המצטיינים ובוחנים אותם בחלקות מסחריות בשלושה אזורים בארץ. עתה נמשכת הבחינה עוד 5 שנים בתנאי גידול שונים. רק לאחר מכן המצטיינים שבהם מוכנים להפצה כזנים רשומים – לחקלאים בארץ ובעולם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/741/ ... 402&loc=10

[דובי]

אני עדיין חושב שהחוק מחייב את המוכר ולא את הקונה.

[ראובן אורן]

יש פתרון יותר טוב....
[אילן תמיר !! זה מוקדש לך ! ]

בית בתוך חממה

שווה צפייה - רעיון אדיר.....

Watch on youtube.com

[ראובן אורן]

מחקר: תזונה צמחונית עלולה להזיק לסביבה


תזונה "צמחונית" העשירה בפירות ובירקות עלולה להיות מזיקה יותר לסביבה, כך קבע מחקר אמריקאי חדש של אוניברסיטת קרנגי מלון (CMU) בפנסילבניה. החוקרים ביססו את מחקרם על סמך ניתוח היחס בין הקלוריות של מזונות שונים לבין העלות האנרגטית, שימוש במים ופליטות גז. "חסה גרועה פי שלושה יותר מבייקון בגרימה לפליטת גזי חממה", נאמר במחקר.
המחקר פורסם השבוע בכתב העת "Environment Systems and Decisions" ולמעשה יצא נגד הטענה שהפכה רווחת לאחרונה כי על האנושות להפסיק לאכול בשר בכדי לרסן את שינוי האקלים העולמי. עם זאת, החוקרים לא התנגדו לרעיון שניתן להפחית את אכילת הבשר, ושגידול חיות לבשר תורם חלק עצום לכמות הגזים שנפלטים לאטמוספרה, כמות שלפי חלק מהמחקרים מגיעה ל-51 אחוזים.


אך במחקר נמצא כי אכילה רק של מאכלים "בריאים" שהומלצו לאחרונה על ידי מחלקת החקלאות האמריקאית דווקא העלתה את רמת ההשפעה של האדם על הסביבה בשלושת הגורמים (אנרגיה, מים ופליטת גז), גם כשכמות הקלוריות שנצרכה צומצמה. המומחים חישבו את ההשפעה הסביבתית שיש לגידול, עיבוד, שינוע, מכירה ואחסון של מאכלים שונים.

פול פישבק, פרופסור מאוניברסיטת קרנגי מלון ואחד מכותבי המחקר, אמר בראיון לאינדיפנדנט כי "הרבה ירקות נפוצים מצריכים יותר משאבים לכל קלוריה מהמצופה". לדבריו "חצילים, סלרי ומלפפונים הם גרועים במיוחד בהשוואה לעוף ולבשר חזיר".

המחקר מצא כי צמצום של צריכת הקלוריות היומית, ללא שינוי בפרופורציה של הבשר ושל מאכלים נוספים בצריכה, מצמצמות את גזי החממה, את האנרגיה ואת המים שנצרכים בכ-9 אחוזים. לעומת זאת, שמירה על מספר הקלוריות הנצרכות, אך מעבר למאכלים בריאים בלבד העלתה את האנרגיה הנצרכת ב-43 אחוזים, את כמות המים ב-16 אחוזים ואת פליטת גזי החממה בכ-11 אחוזים.

מישל טום, אחת מכותבי המחקר, אמרה כי היחסים בין תזונה לסביבה הם מסובכים. "מה שטוב לבריאותנו, הוא לא תמיד מה שהכי טוב לסביבה", היא אמרה. "חשוב שגורמים רשמיים יהיו מודעים לתמורות השונות כשיפתחו בעתיד קווים מנחים לתזונה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/742/ ... 666&loc=54

[אריה להב]

דעתי היא כי יש להמעיט בקריאת עיתונים.
איני מכיר מחקר זה אך צריך לזכור כי מדובר בתרגום של ריאיון עיתונאי לגבי המאמר מאנגלית לעברית כך שיכול להיות כי הריאיון "שלף" כמה משפטים מתוך המחקר והתרגום לעברית אולי גם לא היה מדויק.

[ראובן אורן]

מה זה 'עיתון' ?

[אריה להב]

זה לא משנה אם הוא מודפס על גבי נייר או מופיע על גבי המסך שלך.

[ראובן אורן]

זה לא משנה אם הוא מודפס על גבי נייר או מופיע על גבי המסך שלך.

אבל.. אבל.. אני קצת עוסק בזה.. 'מידענות' וזורמים אלי כל מיני..

אז.. חשבתי..

[דובי]

קריאת מחקרים מצריכה גם קריאת האינטרסים שבדרך כלל הם כלכליים

[ראובן אורן]

קריאת מחקרים מצריכה גם קריאת האינטרסים שבדרך כלל הם כלכליים

אכן
זו הסיבה שהבאתי מאמר זה..

[תמיר אילן]

הסרט קצת ארוך אבל לאט לאט מגלים שזה הרבה יותר מחממה.

יפה מאד. אצלנו צריך לעשות זאת קצת אחרת כדי להגן מעודף שמש בקיץ.

אהבתי

[ראובן אורן]

אצלנו צריך לעשות זאת קצת אחרת כדי להגן מעודף שמש בקיץ.

.. את הכסף שחוסכים מ'חימום הבית בחורף' משקיעים בצלונים דרומיים ועליונים..

[תמיר אילן]

אצלנו צריך לעשות זאת קצת אחרת כדי להגן מעודף שמש בקיץ.

.. את הכסף שחוסכים מ'חימום הבית בחורף' משקיעים בצלונים דרומיים ועליונים..

יש למישהו 60000 יורו זמינים?

[ראובן אורן]

הזכרת לי....
עוד לא בדקתי את הלוטו..

[ראובן אורן]

הגינה הזאת צומחת כבר 56 שנים בתוך בקבוק זכוכית אטום ללא אוויר ומים


אי שם בשנת 1960, בשעת צהריים חמימה של יום ראשון, החליט דייוויד לטימר, בחור אמריקאי צעיר בן 24, לקחת בקבוק זכוכית כדורי ענק שעמד בביתו ללא שימוש ולשתול בתוכו צמח שיהפוך אותו לעציץ דקורטיבי. עד כאן נשמע כמו רעיון סביר ולא ממש מעניין, אלא שמה שקרה בשנים שלאחר מכן, יצליח להפתיע ולהדהים גם אתכם.
לטימר הכניס לבקבוק הזכוכית מעט דשן, השתמש בחוט ברזל כדי לשתול בתוך הדשן כמה זרעים של צמח "היהודי הנודד" (spiderworts) ואז הוסיף כחצי ליטר מים לתוך התערובת. לאחר מכן, הוא סגר את הבקבוק בפקק אטום, הניח אותו בפינה בבית שחשופה באופן קבוע לקרני השמש במהלך היום, ואז החל להתרחש הקסם: למרות הבקבוק האטום והעובדה שנמנעה ממנו גישה למים ולאוויר, הצמח החל לפתח מעין מערכת אקולוגית משלו בתוך הבקבוק ולמלא אותו בעלים ירוקים.



מאז חלפו כמעט 56 שנים, יותר מחמישה עשורים, ומלבד פעם אחת בודדת בשנת 1972 בה פתח את הבקבוק כדי להוסיף לגינה שלו מעט מים, נותר הבקבוק אטום לחלוטין. אולם, כפי שתוכלו לראות בתמונות, הוא עדין צומח ופורח יותר מתמיד, והאדון לטימר, היום בן 80, נדהם בכל יום מחדש.




אז איך עובד כל העניין הזה? באמצעות תהליך הפוטוסינתזה שמתבצע בזכות קרני השמש, הצמח מספק לעצמו את האנרגיה הנדרשת כדי לצמוח כשתוך כדי התהליך נוצרים לחות וחמצן באוויר שבתוך הבקבוק. לאורך הזמן, הופכת הלחות בבקבוק למעין טפטוף של גשם שנוחת בחזרה על הצמח. העלים היבשים שנושרים ממנו, נוחתים על קרקעית הבקבוק, נרקבים ומייצרים פחמן דו חמצני שנחוץ לפוטוסינתזה ולתזונה של הצמח, וכך נמשך התהליך המחזורי הזה לאורך שנים.




מדהים לראות כיצד באמצעות קרני השמש מצליח הצמח לשרוד גם בתנאים הבלתי אפשריים האלה, ולייצר מעין גירסת מיקרו מיניאטורית של הטבע בתוך בקבוק. כמובן, לטימר מתכנן להעביר את הגינה הייחודית שלו לילדיו בעתיד, בתקווה שהעציץ ישרוד עוד עשרות שנים, גם אחרי לכתו.

http://www.pitria.com/56-years-garden