פרשת ניצבים וילך- השירה הזאת- מהי?/ אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת ניצבים וילך- השירה הזאת- מהי?/ אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 08 ספטמבר 2020,14:04

פרשת נצבים וילך - השירה הזאת – מהי ?

מאת: אהובה קליין.
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :o
אנו בעיצומו של חודש אלול - קרובים מאד לראש השנה החדשה- תשפ"א ההולכת וקרבה אלינו. עד מהרה יפתחו השערים לשנה זו שכולנו מייחלים שתהיה שנה טובה .
בל נשכח, כי עדיין אנו בשנת תש"פ ומגפת הקורונה שנגזרה עלינו בראש השנה שעברה ,נחתה עלינו ביום בהיר ועד מהרה התפשטה בארצנו ובכל תבל, דבר שאיש לא חזה מראש. מגפה קשה- המזכירה לנו גם מגיפות מן העבר המוזכרות בתורה הקדושה.
כגון מגפת הנחשים במדבר והפתרון לסילוקה היה: להתבונן על נחש הנחושת שהיה מוצב בראש עמוד למעלה בכוון השמים- כדי ללמדנו: כי עלינו לשוב לתורה הקדושה ולבטוח באלוקים המנהיג היחידי בכל העולם!
אכן, בימים אלה המגפה גורמת לבלבול ובהלה בקרב התושבים, והדבר רמוז בדברי דוד המלך:
"שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". [תהלים פ"א ,ו] -"שְׂפַת"- בחילופי אותיות-תש"פ. "לֹא יָדַעְתִּי " - ישנה אי וודאות- מה הלאה?
הימים ימי רחמים וסליחות ואנו מתחזקים ביראת שמים לקראת יום הדין בו אנו נידונים לפני הקב"ה- הבוחן כליות ולב לאורך כל ימי חיינו.
אומר הנביא "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח]
על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא: הוא שואל: מדוע נאמר על האריה "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? עונה הרב חיים קנייבסקי שליט"א: האריה רמוז בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם- מי לא ירא?
כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל עבר ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה -נגזר כבר בראש השנה תש"פ- בזמן שהאריה שאג! וכעת שוב אנו קרבים לשנה חדשה- אז-" מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?
נאמר בתחילת פרשת נצבים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם"
[דברים כ"ט, ט-ט"ו]
בפרשת וילך נאמר:
"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי- אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.." [דברים ל"א, י"ט- כ"ג]
השאלות הן:
א] מה הכוונה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" ?
ב] מהי השירה הזאת ?
תשובות.
"אַתֶּם נִצָּבִים.."
רש"י מסביר: משה רבינו כינס את כל עם ישראל ביום מותו להכניסם בברית –"החשוב חשוב - קודם , אחר כך כל איש ישראל".
"נועם מגדים" מפרש: במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." עם ישראל, הקיום שלכם בעולם הזה - בדומה ליום בסדר הבריאה, כמו שבסדר היממה- החשכה קודמת לאורה "ויהי ערב ויהי בבוקר"- כך גם עם ישראל תחילה עוברים ייסורים וגלויות ואחר כך מגיעה הגאולה והישועה, כפי שסברו חז"ל: "צדיקים תחילתן ייסורים סופן שלווה".
דעת מקרא מסביר:- אתם נצבים היום כולכם- כל ישראל באו והתאספו לאחר שמשה קרא להם להתאסף והמילה: "ִנצָּבִים"- לשון כבוד.
כמו שנאמר: בחלום סולם יעקב: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג] שכן עם ישראל עומדים לפני משה – סדורים לפי חשיבותם "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל".
ההתאספות כללה גם את הנשים והילדים - שהרי ברית זו - כרותה גם לדורות הבאים.
מה הכוונה למשפט: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם"?
על כך אמרו רבותינו ז"ל : מכאן שכל הנפשות היו במעמד הר סיני, אלא שהגוף שלהם עדיין לא נברא . [על פי תנחומא , נצבים ח,]
הסבר יפה ראיתי בספר "זהרה של תורה-הנפש אשר באדם" [מאת: יצחק שוקרון] נאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", הדגש הוא- על המילה: "כֻּלְּכֶם"- מילה המבטאת את האחדות השלמה בעם ואינה מחסירה איש - מטרת אחדות זאת: להמליך על כולם את בורא עולם. שהרי אין מלך ללא עם, וכאשר כולם מתאחדים, אז תהיה ניכרת מלכות ה'-אשר מושלת בכל. עם ישראל הנחשב לעם הנבחר- דווקא ממנו נדרשת אחדות יותר מכל עם אחר שאין לו סיבה להיות מאוחד. שעל ידי אחדותם- של ישראל יתפרסם שמו של ה' בעיני עם ישראל ובעיני כל באי עולם.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מביא את דברי מדרש תנחומא ששם מבארים חז"ל: מה המשמעות של המילה: "ניצבים" ומדוע לא נאמר עומדים?
ההסבר הוא: שלמרות שעם ישראל עברו ייסורים רבים וגלויות הם עדיין "נצבים" –עומדים איתנים וזקופי קומה וכל הייסורים יעברו מעל ראשיהם והם יכלו את כולם. מעניין הדבר כי דווקא הייסורים מבטיחים את קיומם הנצחי של עם ישראל- לפי שגורמים להיטיב את דרכיהם.
מוסיף ואומר רש"ר: לאורך כל הדורות המנהיגים מתחלפים אבל האומה הישראלית היא בת אלמוות- נצחית וקיימת לעד.- האומה היא המצבה- העמוד הנצחי של תורת ה'.
השירה הזאת.
רש"י סבור : כי מטרת השירה היא: התראה לחוטאים שיבואו על עונשם אם לא ישנו את דרכיהם לטובה.
הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" אומר: השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.
כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה מדור לדור.
מצד אחד, יש בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה - שהתורה לא תשכח וגם בסופו של דבר יהיה סוף לפורענות ותבוא הגאולה.
רש"ר מסביר: השירה- רצון ה' לראות בשירה תשובה לעם ישראל על התלונות שבפיהם בכל פעם שייסורים וצרות - פוקדים אותם. כל זה מתוך התחושה המוטעית ,שכביכול,אלוקים אינו מגן עליהם.
דוגמת טענתם: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". [דברים ל"א, י"ז] לכן ניתן הציווי: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת.." תפקידה של השירה להוות עדות - בבני ישראל. היא משמשת תשובה לתרעומת של בני ישראל הבוקעת ועולה בעת צרה.
חז"ל אומרים: [במסכת נדרים ל"ח] כי מצוות: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" אינה נוהגת רק בשירה עצמה, אלא היא מצווה עלינו לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה.
הר"ן [רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי] ביאר: השירה רק מוודאת את ההכרה הכללית שעליות של עם ישראל, או לחילופין הירידות - תלויות באופן ישיר על פי התנהגותם!
לכן , בכך שאנו מקיימים את מצוות ה' שציוונו –המטרה-לדעת מה תפקידנו עלינו לדעת את כל התורה כולה!
השירה נאמרה על כל התורה שבכתב כפי שנאמר:
"לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד". [דברים ל"א, כ"ו] ומהציווי :"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" לומדים חז"ל:[סנהדרין כ"א] "שאף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה- מצווה לכתוב משלו"
לסיכום, לאור האמור לעיל: כאשר יבואו על עם ישראל צרות רבות -תשפיע התורה הנישאת על כנפי שירה את ההשפעה החיובית על האומה. ואז בהשפעת השירה הזו - לא יאשים העם את אלוקים עוד, ויסיק את המסקנה המתבקשת:
"וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".
יהי רצון שדברי הנביא ישעיהו יתגשמו במהרה:
"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט]
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 1033
הצטרף: 16 יוני 2009,14:04

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־7 אורחים

cron