פרשת מקץ- יציאה מן המצר-כיצד?/ אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת מקץ- יציאה מן המצר-כיצד?/ אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 02 דצמבר 2021,14:04

פרשת מקץ - יציאה מִן הַמֵּצַר – כיצד ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :o
פרשת מקץ פותחת במילים: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל- הַיְאֹר". [בראשית מ"א, א] פרעה חולם שני חלומות:
החלום האחד: שבע פרות שמנות העולות מן היאור נבלעות על ידי שבע פרות רזות מאד.
החלום השני: שבע שיבולים יבשות בולעות שבע שיבולים יפות ובריאות – בתום החלום השני - פרעה היה נסער מאד, הוא חסר מנוחה ומתייעץ עם חרטומי מצרים – אך הם לא הצליחו לפתור את חלומותיו!
בהמשך, לפתע ,שר המשקים מגלה לפרעה על יכולתו של יוסף לפתור חלומות:
"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא: אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ. וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ: אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר". [פרק מ"א, ט- י"ג]
כאשר פרעה משתכנע שיוסף האיש הנכון לפתירת חלומותיו - הוא שולח לקרוא לו:
השאלות הן:
א] מה משמעות עניין הזמן שנתיים ימים?
ב] כיצד יצא יוסף מבית האסורים?
תשובות.
"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים.."
ה"נתיבות שלום" מביא פירושים עמוקים על המילים: "שְׁנָתַיִים יָמִים"- לגבי משמעות חיי היהודי.
א] בספר הקדוש: "נועם אלימלך" מעלה קושי ושואל: מדוע נאמר גם "ימים" הרי יכול היה הכתוב להסתפק במילה: "שנתיים" ולפי זה המילה "ימים"- מיותרת!
ב] הסבר על פי ספרו של ר' נחום מצ'רנובל בספרו " מאור עיניים" מבהיר : המילה - "שנתיים" מלשון שינה, שנתיים ימים—היינו שימיו עוברים בשינה, ועל דרך זו מבאר הפסוק:
"וַיְהִי, מִקֵּץ.."- הכוונה שאדם מתבונן על קצו - כפי שנאמר במסכת אבות: "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" [מסכת אבות ב, י]
כאן הכוונה ליהודי ששם לב ששנתיים מימיו עברו עליו בשינה ותרדמה , כי כאשר הוא עושה חשבון שימיו עברו עליו מתוך שינה ולא פעל באותה תקופה במאומה- כפי שנאמר:"
"וּפַרְעֹה חֹלֵם", חלם – מלשון חלים – היינו - מתחזק. פרעה המסמל את יצר הרע - הולך ומתחזק- כמאמר חז"ל: [במסכת קידושין ל] יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ונוסף לו יצר הרע , מאחר ולא ניצל את הזמן שחלף והעביר את חייו בלא מעשים טובים ורוחניים, העביר את ימיו בשינה - כתוצאה מזה יצר הרע הולך ומתחזק - כלומר כאשר זה נופל - זה קם - ובדומה לחלום פרעה שהפרות הרעות מראה בלעו את פרות הטובות מראה . כך שפרות הטובות המראה - לא היה להן שום עקבות - והנמשל : הזמנים הטובים עוברים והזמנים הרעים מכלים את מה שנותר מהימים הטובים - עד שנמצא שלא פעל במאומה בימים הטובים. בדומה ליוסף שהיה איש חכם ונבון ונתן את העצה: להכין מהימים הטובים - לימים הרעים, ולא כפרעה שנאמר עליו: "וייקץ ויחלום שנית"
שהוא מסמל אדם שנרדם וכאשר הוא קם ועושה חשבון נפש - הוא נרדם שנית, לא כך צריך להתנהג היהודי - אלא כעצת יוסף להכין מימי הטובה לימי הרעה. כמו שנאמר על יעקב כאשר ישן בדרכו לחרן והתעורר נאמר: "ויקץ ויאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".
ברגע שהתעורר- מיד הבין שיש ה' במקום.
נאמר [בסוף מסכת פסחים] כאשר עובר יום - שהיהודי לא עשה דבר ביום הזה- אינו נחשב יום בחייו שהרי נאמר [בתהלים נ"ב]:"חסד אל כל היום"- לפי שבכל יום צריך אדם לעשות חסד! ואם חלף יום מימיו שלא פעל - הרי זה לא נחשב כלל ליום. כי בכל יום אדם צריך לעשות מעשה טוב – בגדר - "סור מרע ועשה טוב" היות ולכל יהודי יש שליחות בחייו , עליו למלא את שליחותו בכל יום ואם אינו פועל מיד, מתגבר יצר הרע - וממילא – פרעה חולם. מתקיים בו שגם הדברים הטובים שעשה בחייו נאכלים על ידי יצר הרע!
רש"י מסביר: "קץ" משמעו – לבסוף - בסוף שנתיים ימים. זהו המשך למה שנאמר בפרשת :"וישב" יוסף ביקש משר המשקים , לאחר שפתר את חלומו: "כִּי אִם - זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". [בראשית מ, י"ד- ט"ו]
היות ויוסף בטח בשר המשקים - לכן נשאר בבית האסורים שנתיים נוספות ובתום תקופת השנתיים, פרעה חלם את החלומות.
ראיתי הסבר יפה של בעל ה"לב שמחה" [מתוך גיליון הפרשה של הרב אברהם אלימלך בידרמן] למרות שעניין העיכוב של שנתיים , אולי כלפי חוץ נראה עניין רע, לגבי יוסף - ששר המשקים שכח להזכירו - לפני פרעה - כדי להוציאו מבית האסורים, הרי יכול היה יוסף לייסר עצמו ולחשוב: מה עשיתי ומדוע השתדלתי השתדלות יתרה, וכעת אני משלם על כך מחיר יקר.. לא כן הדבר ! שהרי הכול מתוכנן על ידי אלוקים ודווקא מעיכוב זה - יצא טוב שהרי אם היה יוסף משתחרר מבית האסורים מיד באותה שעה ,היה משתחרר לחירות ובזה היה מסתיים כל העניין. אך מכיוון שנשאר שנתיים נוספות במקום , הקב"ה מסובב כל הסיבות ויוסף הוזכר לפני פרעה, בדיוק, כאשר חיפש פותר לחלומותיו כתוצאה מכך לא רק יצא יוסף לחירות, אלא זכה לגדולה - להתמנות - ל "משנה למלך". רווח גדול היה לו בכל העיכוב הזה - של שנתיים. בבית האסורים. מכאן ניתן ללמוד: שפעמים הקב"ה מסובב דבר שנראה בעיני אדם בשר ודם כדבר רע, אבל התוצאה הסופית תהיה טובה – כמו אצל יוסף שבסך הכול הרוויח בגדול מעיכוב זה. מכאן שהכול בהשגחת הבורא ולא מקרה!
יוסף יוצא מבית האסורים.
הכתוב מתאר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה". [ פרק מ"א, י"ד]
נקודת המפנה החלה - כאשר שר המשקים מנסה לסייע לפרעה מלך מצרים שהיה נסער מאד בעקבות חלומותיו ואמר לו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי..." שפתר לו ולשר האופים את חלומותיהם רש"י מציין – כי - הפתרונות שנתן יוסף היו שונים מפתרונותיהם של חרטומי מצרים, אך אומר רש"י: ארורים הרשעים - גם אם הם עושים חסד עם מישהו ,אינם עושים זאת בלב שלם. ההוכחה לכך: ששר המשקים היודע את ערכו של יוסף מזכירו בלשון זלזול - ביזיון וגנאי: "נער"- וכוונתו לנער קטן ושוטה - אינו ראוי כלל לגדולה. גם באומרו: כי הנער הוא: עִבְרִי..." - הוא אינו יליד מצרים. לכן אינו מכיר את השפה המצרית.
עוד מוסיף שר המשקים את המילה: "עֶבֶד" לְשַׂר הַטַּבָּחִים, המשמעות: שהוא עבד ואינו יכול לעלות לגדולה ,הרי על פי חוקי מצרים - אין עבד יכול לעלות לגדולה ובוודאי אינו יכול למלוך בארץ מצרים ואינו לובש בגדי כבוד של שרים.
כאשר עבדי פרעה הולכים להוציא את יוסף – מבית הסוהר - הוא קרוי בור - כי נמצא בחפירה בקרקע.
כשיוסף יוצא מבית האסורים הוא הסתפר מפני כבוד המלכות וכן החליף את שמלותיו [ בראשית –רבה]
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כִּכְלוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר ה': נִמְחוּ פִּשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה אֶזְכְּרָה לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבַּיִת לָבָן, כִּי בִּרְאֹתוֹ אֶת עֹשָׂיו הוֹלֵךְ וּקְרַב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ- וְיַעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת רַגְלָיו וַיְכַס [כִּסָּה] בְּגוּפוֹ אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עשָׁיו בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עָשָׁיו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְּאִמִּי! לָכֵן יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבָה מְאֹד וְתָבוֹא הַגְּדוֹלָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ וְיַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ - אֶת כָּל עִנּוּיָיו"
ה"מי השילוח" מבאר: כי נתקיים ביוסף מה שנאמר בתהלים: "בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי; וְלַבֹּקֶר רִנָּה". שהרי בלילה חלם פרעה ובבוקר מיד יצא יוסף מבית האסורים- ומוסיף הפירוש ומסביר: שמאהבת ה' לישראל שולח לעם ישראל צעקה נוראה טרם הישועה, כלומר לפני הגאולה ה' שולח מצב כה קשה לעם ישראל- שמתוך צרתם - הם צועקים לה' מתוך צימאון לישועה וכך קרה גם ליוסף, כי יוסף הצדיק במשך י"ב שנה ששהה בבית האסורים היה ישן בלילה, אך בלילה ,טרם השחרור-בכה מאד במשך כל החשכה ונזכר אז שהיה בן תפנוקים במשך כל י"ב שנה ששהה אצל אביו ,אבל עתה בכבלי הברזל שהיה נתון בהם - הגיעו מים עד נפש - הוא התפלל ובכה ושאל: עד מתי יישא את הסבל הזה? לפי שלפני הישועה - ה' שולח צעקה.
יש בתיאור מצב זה של יוסף - יסוד גדול: כי 'קרב קץ הישועה' כשהקב"ה חפץ לגאול את האדם - הרי ה' מביא אותו לידי מצוקה עד שהוא כה שבור שזועק ומתחנן לה' שיצילו ואז ה' מיד אחרי זעקתו מחלץ אותו ומושיעו מן הסבל שהיה נתון בו. [מתוך גיליון "באר הפרשה" של הרב אברהם אלימלך בידרמן]
רש"ר סבור: כי למרות שפרעה שלח את שליחיו אל יוסף להוציאו מבור בית האסורים, יוסף לא מיהר, אלא התגלח תחילה והחליף שמלותיו . יש רק עוד מקום אחד נוסף - בתנ"ך- שבו אנו מוצאים - החלפת שמלות:"וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹותיו": [שמואל-ב, י"ב, כ]: גם שם משרתי דוד המלך התפלאו עליו שהחליף את שמלותיו לאחר שקרה אסון-כמו שכתוב.:"וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד" והילד מת, אז עבדי דוד הביעו מורת רוח על התנהגותו.
יוסף אינו רץ לקראת פרעה - אלא בא, כמו שכתוב: "וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה"
הוא מעריך היטב את אישיותו ושליחותו וזאת התכונה שעשתה אותו ל "חכם". יוסף במבטו המיוחד תפס את הייחודיות בכול אדם - בכל יחס ובכל מצב.
לעניות דעתי, יוסף, הרי היה חכם ונבון, וחשב שעליו לכבד גם את עצמו לפני פרעה - לכן החליף שמלותיו , במיוחד שהיה לבוש עד אז בבגדי אסיר.
לסיום, לאור האמור לעיל. ניתן להסיק: כי הקב"ה צופה לדורות. ובני אדם אינם יודעים חשבונות שמים וכאשר יהודי נמצא במיצר- אל יתייאש מן הרחמים – אלא יישא תפילה לבורא עולם - וברצות ה' יכול להפוך הכול לטובה כהרף עין - כדוגמת יוסף שהיה נתון במיצר - אך לא נפל באמונה יצא מבית האסורים וזכה לישועה גדולה כדברי ישעיהו הנביא:
"כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". [ישעיהו נ"ו, א] וכן יפים דברי דוד המלך:
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" [תהלים קי"ח, ה]
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 1576
הצטרף: 16 יוני 2009,14:04

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־55 אורחים

cron