כאן נעים

טוב, הוצאתי את הערימה מהקומפוסטר, הריח לא היה משהו בכלל... ומשם יצאו מלא זבובים שלא הורגשו עד כה
כך זה נראה, ניתן לראות בקלות את השכבות



מצאתי בפנים תולעים קטנות לבנות כאלה, האם זה רימות?



כך זה נראה עכשיו


הוספתי גם 2 זבבוק, למה לצפות עכשיו?
תוך כמה זמן ריח הרקב צפוי להתפוגג לטובת ריח אדמה?
מה הלאה?

תודה לכל העוזרים

יופי! נראה הרבה יותר טוב

החומר מאוד גס, היה עדיף שהוא יהיה מקוצץ ופחות גס. אבל זר עניין של קצת יותר זמן.
תמשיך להעמיס ולהשקות פעם ביום, כאילו שזו ערוגה של ירקות.
פעם בשבוע תהפוך אותה, ראשה על כרעיה

כעת היא מאווררת מאוד ולא יהיהו לך ריחות חמוצים האופיניים לאווירה אנאירובית

אתה בדרך הנכונה

תודה,
אם כך אחבר אותה במוצ"ש אולי למערכת ההשקיה פשוט.
אכן, החומר גס, לא היה לי זמן להכין ממנו סלט ירקות

והתולעים שמצאתי אלו רימות?

אגב, גם מצאתי שם לא מעט ידידים טובים

רפי_ק כתב:והתולעים שמצאתי אלו רימות?

סליחה.. כן, אלו רימות של זבובים
אם יש לך אקואריום או בריכת דגים, הם ישמחו על ה'חלבונים' הללו !

ראובן
מלבד הצמחים ש"לא מומלץ" להשתמש בהם כחיפוי ישיר (דשא, רוזמרין ושאר תבלינים...), למה יש צורך בקומפוסט ולא חיפוי/הטמנה בלבד?
כלומר לכסות את האדמה בחיפוי מכל סוג אורגני ולתת למפרקים להגיע לשם, "להעיר" את האדמה ולתת לאורגניזמים לעבוד ב"מקום היעד" בלי שינויים דרסטיים בכמות החומר האורגני ומקום הפירוק.
אם מדובר בשאריות מהמטבח...אז פשוט להטמין.
אולי התהליך יהיה ארוך יותר כי החומר לא מרוכז- אבל אין בזה יתרון?

יותם כתב:ראובן
מלבד הצמחים ש"לא מומלץ" להשתמש בהם כחיפוי ישיר (דשא, רוזמרין ושאר תבלינים...), למה יש צורך בקומפוסט ולא חיפוי/הטמנה בלבד?
כלומר לכסות את האדמה בחיפוי מכל סוג אורגני ולתת למפרקים להגיע לשם, "להעיר" את האדמה ולתת לאורגניזמים לעבוד ב"מקום היעד" בלי שינויים דרסטיים בכמות החומר האורגני ומקום הפירוק.
אם מדובר בשאריות מהמטבח...אז פשוט להטמין.
אולי התהליך יהיה ארוך יותר כי החומר לא מרוכז- אבל אין בזה יתרון?

להטמין.. לא ! כי הפרוק לא יהיה אירובי
אבל אם יש לך מספיק חומר לבצע חיפוי בעובי כ 10 ס"מ, על פני כל הגינה.. מה טוב! אין מצב יותר טוב מאדמה עם חיפוי מלא - בחורף או בקיץ.
ייצור הקומפוסט ב'ערימה' תקנית, נותן לנו אפשרות לבצצע פרוק מהיר ויעיל וללא תופעות לואי של ריח וזבובים, לגל החומר הנשאר מהמטבח ולא מדובר רק בשאריות ירקות, אלא בעל סוגי החומר האורגני - הכל.
העובדה שאנו בונים ערימה בשכבות סרוגין של חומר לח / חומר יבש / חומר לח... נותנת לנו אפשרות להכניס לערימה שארייות בשר, גללי כלבים וחתולים, שמן מהצ'יפסר, אורז שנשאר, מרק ירקות, סלט ירקות שהחמיץ.. הכל! בלי לחשוב מריחות לואי וממכת זבובים שישגעו אותנו. בערימה פעילה, הכל מתפרק מיידית.
היית קובר / מטמין את כל ה'מוצרים' הללו באדמה?! שופך על האדמה שמן שרוף?
הערימה נותנת לנו תנאים =קלאסיים לפרוק.
אגב, אני מסביר שלא להוסיף לערימת הקומפוסט חול או אדמה כשכבת ביניים, כדי שלא להאט את התהליכים האירוביים. למיטב זכרוני, כתבתי פעם אחת על אפשרות של ערבוב עם אדמה ! במידהנ ויש שוח מסויים שעדיין לא עובד ונראה 'מת' מבחינה אורגנית ואורגניזמית. אפשר לייסד שם ערימת קומפוסט נוספת ועם התקדמות ההתפרקות של החומרים האורגניים, להתחיל לתחח את האדמה ולערבב אותה עם החומר המתפרק, עד שכל החומם האורגני 'נעלם' והופך לאדמה שחורה.

שוב, כל הרעיון הוא 'פרוק אירובי' ולא פרוק אנאירובי, מחוסר חמצן ומסריח כמו מיץ זבל. וכמובן שבהטמנה של חומר אורגני אנו פושעים כלפי האקולוגיה וכלפי האדמה - מרעילים אותה בחומרים לא מפורקים.

לבינתיים יש לי עוד 2 שאלות:
1. האם התיחום נועד לאסטטיקה בלבד או שיש לו גם צורך?
2. אם הערימה חרותית, איך אני עורם עליה בלי שהזבל יתפזר? ואיך אני יכול לכסות את החומר היבש?

רפי_ק כתב:לבינתיים יש לי עוד 2 שאלות:
1. האם התיחום נועד לאסטטיקה בלבד או שיש לו גם צורך?
2. אם הערימה חרותית, איך אני עורם עליה בלי שהזבל יתפזר? ואיך אני יכול לכסות את החומר היבש?

התיחום הוא אסטטי בלבד ! אם היה לי מקום פנוי בגינה, הייתי מייסד ערימת קומפוסט בין כל 2 עצים..

לא, הערימה לא חרוטית ! אתה בונה ערימה בשכבות סרוגין. התחתונה מחומר יבש וגס ועליה חומר לח שאותו אתה תמיד מכסה בחומר יבש.
רק בשלב הסופי, כמפסיקים להוסיף חומר חדש ורוצים לסיים מחזור של קומפוסט, יש לערבב ולהפוך את הערימה כדי שתהיה הומגנית ואז, לערום אותה להר חרוטי כדי שתהיה במצב הכי אירובי שניתן וצורה חרוטית היא צורה עם שטח פנים הכי גדול שניתן להשיג.
רצוי שהערימה תהיה במקום מוצל, כדי לשמור על לחות גבוהה שלה, בלי שתתיבש. עם זאת, כדאי ורצוי לכסות את הערימה עם כיסוי כלשהו - בקיץ למניעת אידוי ובחורף למניעת הרטבה ע"י הגשם.
אפשר לאלתר 'גגון' כלשהו, או כל אמצעי אחר - יריעת יוטה, ברזנט, יריעה משק גדול שחותכים.. וכדומה.

ראובן אורן כתב:

רפי_ק כתב:לבינתיים יש לי עוד 2 שאלות:
1. האם התיחום נועד לאסטטיקה בלבד או שיש לו גם צורך?
2. אם הערימה חרותית, איך אני עורם עליה בלי שהזבל יתפזר? ואיך אני יכול לכסות את החומר היבש?

התיחום הוא אסטטי בלבד ! אם היה לי מקום פנוי בגינה, הייתי מייסד ערימת קומפוסט בין כל 2 עצים..

לא, הערימה לא חרוטית ! אתה בונה ערימה בשכבות סרוגין. התחתונה מחומר יבש וגס ועליה חומר לח שאותו אתה תמיד מכסה בחומר יבש.
רק בשלב הסופי, כמפסיקים להוסיף חומר חדש ורוצים לסיים מחזור של קומפוסט, יש לערבב ולהפוך את הערימה כדי שתהיה הומגנית ואז, לערום אותה להר חרוטי כדי שתהיה במצב הכי אירובי שניתן וצורה חרוטית היא צורה עם שטח פנים הכי גדול שניתן להשיג.
רצוי שהערימה תהיה במקום מוצל, כדי לשמור על לחות גבוהה שלה, בלי שתתיבש. עם זאת, כדאי ורצוי לכסות את הערימה עם כיסוי כלשהו - בקיץ למניעת אידוי ובחורף למניעת הרטבה ע"י הגשם.
אפשר לאלתר 'גגון' כלשהו, או כל אמצעי אחר - יריעת יוטה, ברזנט, יריעה משק גדול שחותכים.. וכדומה.

תודה,
אני מקווה שזה יעבוד וכך אפסיק לשאול שאלות

אני מקווה שזה יעבוד וכך אפסיק לשאול שאלות

ודאי שזה יעבוד
כך זה עובד בטבע
זה יותר פשוט ממה שאתה חושב..
בהרצאות שלי, אני תמיד אומר בהתחלה - תעצמו את העיניים ותדמיינו שאנחנו פוסעים כעת ביער טרופי, על אדמה קפיצית שהיא כמובן אדמה עם חיפוי עבה שכל הזמן מתקמפסט..
מלמעלה נופלים כל הזמן שברי ענפים, עלים שארייות פרי, פרש של ציפורים ושאר חיות ואח"כ יורד קצת גשם ושוב.. ענפים, עלים, פירות, פרש.. וחוזר חלילה. זה ה'ערום בשכבות סרוגין' וכך מתבצעת הקומפוסטציה בטבע
כל הפטנטים שהמצאתי - 'הר חרוטי', טיפטוף מים מלמעלה וכו', נועדו רק לתת תנאים מיטביים לערימה הטבעית ולזרז את התהליכים. ממש פשוט.

העסק עובד יופי.
בקומפוסטר שהחומר בו כבר לדעתי מוכן, יש עדיין חום שנוצר, יכול להיות שזה בגלל שהוספתי זבל סוסים, אז חומר נוסף ממשיך בפירוק התרמופילי ( ?) הנפח ירד ורוב החומר הוא חום שחור עם רייח מרענן. לא אכפת לי לתת לחומר לשבת עוד קצת , פעם בשבוע אני מערבב, מרטיב ואז שם טפטפת שתיתן לחות כל הזמן.
בקומפוסטר השני עדיין אני ממלא חומר, הוא ב2 שליש גובה. הוא רותח!!וערבבתי רק פעם אחת כי אני עדיין מכניס חומר חדש. בכל מקרה נראה לי שברגע שהוא ייתמלא,אני אפתח עוד קומפוסטר, ואעביר לשם את הערימה הותיקה , ככה היא היא ממש תתערבב ואז אני אתחיל מחזור נוסף של חומר. אגב השיטה של הגבעת הקומפוסטר+ זרדים וחומר מאוורר למטה, הצילה לי את הקומפוסט השני שעשיתי, הראשון הסריח, היה מלא זבובים, ולקח לו זמן להתחמם! עשיו הערימה חמה מאוד וכמעט בלי זבובים, קצת מסריח כי אני מכסה אותו עם כסחת דשא טרייה, אבל רק אם מתקרבים, ולכמה ימים בודדים ( בינתיים הכסחת גם נרקבת ואז היא גם קצת מסריחה, אבל מתפרקת יופי..יופי ).

אני הולך חזק על קומפוסטר תולעים גדול, אולי בשיטה שהצגה פה ע"י אחד החברים עם חבית הפוכה....נראה לי שקומפוסט מוכן יעשה להן טוב במיוחד שיש בו זבל סוסים, וקצת זבל ארנבות..

הלוואי,
אתה רואה, אני עדיין סומך עליך
היום שוב הסתכלתי על הערימה והשקיתי אותה.
הריח מעט נסבל יותר, אבל לא ראיתי שהיא איבדה משהו בגובה.

אה, והוספתי לו גם חשופית אחת ושני 'אורי כדורי' שמצאתי בגינה, שיהיה להם בכיף.

רפי
עוד חודש תכתוב משהו דומה למה שכתב נדב! מבטיח לך
כי .. זה פשוט.., זה טבעי
לפני כ 16 שנים כשנכנסתי לעניין הקומפוסט (עד אז, הייתי גר בבית משותף..), היה לי הרבה 'חומר עיוני' בראש, לגבי תהליך הקומפוסטציה המסובך מבחינה אורגנית, כימית ביולוגית.. וכו'
את כל החומר שהיה לי בראש, הכנסתי ל'ספרייה זמנית' ונתתי לטבע לעשות את שלו וללמד אותי.
הערמתי כ 6 או 8 ערימות של עלי שלכת + עשבי בר מהגינה שאותם ערבבתי עם סבל עופות מהלול שהיה לי.
ערימה אחת השקיתי כמו ערוגה, ערימה שנייה הרטבתי כאילו שירד גשם חזק.., שלישית, הפכתי בקבוק 2 ליטר עליה ונתתי למים להיספג בה, וערימה רביעית, עשיתי לה חור למעלה ונתתי לצינור לטפטף באיטיות ועוד כל מיני פטנטים והמצאות..
כל ערימה החלה לבעור בזמן שלה ומכאן המסקנות ליצירת השלב התרמופילי הקלאסי והטבעי, עם 'הר חרוטי' וחור למעלה + טיפטוף של מים..

התמונה של 8 ערימות העומדות בצמוד לקיר העתיק וכולן 'מעשנות' על הבוקר, היא תמונה שלא תשכח ממני. יופי של מחזה

אוף,
חשבתי שסוף סוף עליתי על דרך המלך, הריח ירד משמעותית, לא הרגשתי שהערימה קטנה אבל בסה"כ היה נראה טוב, גם הזבובים כמעט ונעלמו לחלוטין.
היות ואני צפוי להיעדר למספר ימים, החלטתי להפוך את הערימה הערב, הרגשתי כמו בוקר, הריח היה כמו של זבל פרות בפנים.
אני מרגיש שמשהו משום מה לא הולך.

הריח היה כמו של זבל פרות

זו כבר התחלה טובה !

זה אומר שהלחות קצת גבוהה מדי.
הפוך אותה שוב! החלק העליון יתייבש קצת ואזף ערבב והפוך שוב..

כך שולטים על מידת הלחות הנכונה בערימה.
זה ממש לא מסובך ! ועם זאת, איני יכול לומר לך מכאן, כמה 'להשקות את הערימה' אם בכלל. כי.. אצל כל אחד, התנאים שונים

בקיצור, 'מסריח' עם ריח 'חמוץ', הסביבה אנאירובית - לחה מדי ואז מאווררים והופכים כדי לייבש את הערימה קצת

קלי קלות

ראובן אורן כתב:

כך שולטים על מידת הלחות הנכונה בערימה.
זה ממש לא מסובך ! ועם זאת, איני יכול לומר לך מכאן, כמה 'להשקות את הערימה' אם בכלל. כי.. אצל כל אחד, התנאים שונים

בקיצור, 'מסריח' עם ריח 'חמוץ', הסביבה אנאירובית - לחה מדי ואז מאווררים והופכים כדי לייבש את הערימה קצת

קלי קלות

תוכל לתת לי מדד של כמה לחות צריכה להיות?
זה הרגיש לי בוצי למדי, זה רטוב מדי? (לפי הריח אני מבין שכן )

לא
כי.. כתבתי למעלה

!	ראובן אורן כתב:
	..איני יכול לומר לך מכאן, כמה 'להשקות את הערימה' אם בכלל. כי.. אצל כל אחד, התנאים שונים

נכון, זה לא צריך להיות 'בוצי' אלא לח.

בנוסף לערבוב וההפיכה, תוכל להוסיף 'חומר יבש' כלשהו - עלים יבשים או 'קש' כלשהו וזה כבר יעשה את העבודה.

אחלה,
אז נתקדם הלאה

שאלה מעניינת, יכול להיות בגלל שבניתי ערימה על ערימה קיימת בשלבים מתקדמים הערימה הפכה להחיות מוכנה תוך טיפה יותר מחודש?

גיא מ כתב:שאלה מעניינת, יכול להיות בגלל שבניתי ערימה על ערימה קיימת בשלבים מתקדמים הערימה הפכה להחיות מוכנה תוך טיפה יותר מחודש?

בהחלט
כתבתי שאם אין 'חומר יבש', אני משתמש בקומפוסט הותיק יותר כ'חומר יבש'.

דבר שני, תמיד אני מייסד את הערימה החדשה על החומר הגס שנשאר מהערימה הישנה, לאחר הסינון. כל החומר הגס, ספוג בחיידקים ופטריות שממתינים למנה הבאה - לחומר חדש. ואז, המומנטום ממשיך בלי הפסקה - החיידקים והפטריות מתרבים, יוצרים סביבה חמימה וכל ה'חרג'וקים' שברחו קודם, חוזרים בתיאבון רב לעבודה על הערימה החדשה

זו הרוטינה הנכונה והתוצאות אכן כייפיות ! הזמנים מתקצרים והערימה 'בוערת' כל הזמן