Moran כתב:שלום ראובן
קודם כל רציתי להודות לך ולשאר הכותבים בפורום על כל המידע שנמצא פה.
אספתי מידע בפורום לצורך הכנת קומפוסט, ולפני שלושה שבועות התחלתי לערום את הזבל האורגני בשכבות עם עלים יבשים.
קצת התבלבלתי ממה שכתבת כאן:
אורן ראובן כתב:...
ג. חשוב לזכור כי הערימה חייבת להיות מצד אחד מאווררת כדי שמאכסימום חמצן יגיע לכל השכבות ואז תתמשך הפעילות האירובית של הפירוק ולא תתרחש פעילות אנ-אירובית שמאפייניה הם הריחות החמוצים של ערימת זבל..
...
ו, בנוסף, אתה יכול לכסות את הערימה ביריעת ניילון, פלסטיק, שק יוטה או כל אמצעי אחר. זה רק יגביר ויזרז את התהליך כולו וימנע מהברחשים להגיע
רציתי לדעת אם עדיף לכסות את הערימה כדי לזרז את התהליך, או להשאירה חשופה כדי שלא יהיה ריקבון.
כמו כן נראה לי קצת מוזר שאני בקושי רואה חרקים בערימה מלבד נמלים וברחשים מעופפים למיניהם. האם זה מבחינת חובה להוסיף זבל עופות/לשלשת יונים וכד' או שפשוט צריך להתאזר בסבלנות והערימה תוכל "להתעורר לחיים" מעצמה?
ערב טוב מורן וברוכה הבאה, בצל קורתנו הירוקה.
מצטער על התשובה המאוחת, יום חמישי הוא יום של 'סגירת עיתון'.. עם כל הלחץ שמסביב
(כן, אני כותב בכל מיני מקומות..
)
אז ננסה לעשות לך סדר בנושא הקומפוסט וערימת הקומפוסט.
תמיד שווי לנגד עינייך 'תמונה' של 'יער טרופי', בו מתרחש תהליך הקומפוסטציה באופן טבעי, כל הזמן, ללא הפסקה.
על הקרקע, נופל כל הזמן, ללא הפסקה "גשם" של ענפים יבשים, עלים, פירות רקובים או אכולים למחצה, פרש של בעלי חיים(קופים, ציפורים ועוד) וגם אוירה של לחות, מעט שמש וגם גשם היורד מדי פעם.
כך גם צריכה להיראות ערימת הקומפוסט שלנו.
אפשר לשפר את איכות הערימה שלנו, ע"י יצירת תנאים יותר טובים
קודם, אנו חייבים לשמור על השיטה של 'ערום בשכבות' - שכבה לחה.. שכבה יבשה וחוזר חלילה
בהמשך, שמירה על לחות ואי חשיפה לשמש חזקה - שלא תייבש את השכבה העליונה
הלאה.., עירום של הערימה בצורה חרוטית, גבוהה ככל שניתן, נותנת לנו צורה גאומטרית עם החשיפה המירבית לאויר / חמצן
זו הסביבה החביבה ביותר על 'היצורים המפרקים' ובסביבה כזו, הם יתרבו ויקימו מושבות וגם נבגי פטריות מהאויר ינחתו ויתרבו שם.
הוספה של זבל / פרש של בעלי חיים צמחוניים, תזרז את היווצרות המושבות הראשונות של בקטריות וחיידקים מפרקי תאית, הם יתרבו והערימה תתחיל לבעור.
הוספת זבל בעלי חיים טובה כרוטינה, אך למעשה, מספיק להשתמש בזבל רק בפעם הראשונה, בעת ייסוד הערימה הראשונה.
הערימה הראשונה, קצת איטית, עד שמיגוון היצורים השונים 'מגלה' אותה, ומחליט להשתכן שם וגם לקרוןא לחברים. לאחר מכן, הערימות הבאות, היהיו בגדר רוטינה טבעית בגינה.
כיסוי הערימה ביוטה או ניילון או בד, ישמור עליה מהתיבשות, כמו שהיצורים שבפנים, אוהבים.
הרבה מילים אבל למעשה, הכל מאוד פשוט
נכנסים לזהה וזה הופך לאורח חיים רגיל, בלי הרבה התעסקות
אשתי, או אני, או אחד מהילדים, רואים שהפח הקטו שליד הכיור כבר מלא בקליפות ושאריות, לוקחים אותו, מרוקנים לפינה פנוייה של מתחם הערימה, מכסים בחומר יבש, אם יש.., ואם לא, מכסים בחומר ישן מהערימה הגדולה. לוקחים צינור, שוטפים את הדלי הקטן, מעל ערימה הקומפוסט ו..זהו
כשמחליטים שזהו, רותים קומפוסט - אז מפסיקים להוסיף חומר חדש. מטפלים בערימה כדי שתהיה הר חרוטי גבוה, עושים חור עמוק במרכז, כדי שיהיה לנו 'הר געש' ולותוכו מכוונים צינור שיטפטף באיטיות למשך לילה ארוך.
תוף יומיים, הערימה התתלחיל לבעור
באחריות
פורסם: 19 מאי 2008,14:04
