על קומפוסטרים ו'ערימת קומפוסט'
גל חדש של מודעות אקולוגית, עולה ופורח בארץ. עיריות ומועצות ברחבי הארץ, מצטרפים אף הם לגל הזה, אם מטעמי חיסכון בעלויות של הובלת 'זבל אורגני' וחיפוש פתרונות לא מזהמי סביבה לכמויות האדירות המיוצרות על ידינו, ואם מתוך 'לחץ' של תושבים 'ירוקים ואקולוגיים' הרוצים לגור בסביבה ירוקה יותר, איכותית יותר.
כבר כמה שנים, מוצעות ואריאציות שונות של מיכלים הנקראים 'קומפוסטרים', לתושבים, לקנייה מוזלת דרך הרשות המקומית, מיכלים שונים, חלקם מיובאים וחלקם מיצור מקומי.
האם אומנם, מדובר ב'מתקן פלאים' היודע 'ליצר קומפוסט' לבד?
"מדוע אצלי זה לא עובד? למה זה לא מצליח לי?"
אותו מתקן פלסטיק, הנקרא "קומפוסטר" אינו "'מתקן פלאים' היודע לייצר קומפוסט.
את כל הכבוד המגיע, יש להותיר לידידנו הטובים, כל אותם חידקים ופטריות עובש הטורחים יום ולילה בביצוע של 'פרוק משני' של החומרים האורגנים שהוכנסו לקומפוסטר או ל'ערימה'.
כל זאת, מבלי להוריד מכבודם של האורגניזמים הלוקחים חלק ב'פרוק הראשוני' - שלשולים, חשופיות, שבלולים, חלזונות, טחבייות, צבתנים ועוד יצורים שונים שהמאכל האהוב עליהם הוא חומר צמחי/אורגני, חצי רקוב.
כשהחל ה'גל האקולוגי' של המשרד לאיכות הסביבה, עוד הדריכו הרבה אנשים להשתמש ב'קומפוסטרים' עם תחתית - כלומר, אותם 'פחי זבל' צרים וגבוהים. כשהבטחה לאנשים הייתה ש..."תוך כחצי שנה עד שנה.. יש לכם קומפוסט... שחור.. פריך ועם ריח של אדמת יער.."
כמובן ש..'לא דובים ולא יער' - שום קומפוסט לא יכול להיווצר בסביבה ה'אנ-אירובית' הזו !
משפחה ממוצעת 'מייצרת' בשנה כ 1 טון ! של 'זבל אורגני'. הזבל האורגני הוא כ 20-40% מ'תוצר הזבל' שלה.
אז המועצות והעיריות חסכו הובלה של כמה וכמה טונות של זבל בשנה, האנשים "אגרו" את הזבל בבית. המיכל התמלא בחומר אורגני שלא קיבל אויר או חמצן, הסביבה בפנים, הייתה 'אנ-אירובית' מובהקת וכמובן - מסריחה עד לב שמים, כמו כל זבל לח המסריח באותו ריח חומצי אופייני. ברחשים, זבובי פרי, ושאר מעופפים, הזדרזו להגיע למקום התוסס ולהטיל ביצים ובעלי ה"קומפוסטרים" - הקפידו לסגור את המכסה ולאטום אותו - כדי ש..לא ייכנסו זבובים, ותגובת השרשרת נמשכה - סביבה אנ-אירובית מצחינה ביותר.
למי מהם שהיה את האומץ להפוך את אותו מיכל ולרוקן אותו, אין ספק שהוא הבין יותר טוב את הטרדה הרבה של עובדי משאיות הזבל, המפנים 'תוצרים' שכאלו, כל הזמן. כמובן שלא נוצר שום קומפוסט אלא 'עיסה לחה ומצחינה' שגרמה לאנשים לברוח רחוק מהנושא של מחזור האשפה האורגנית, העברת המיכל לשימושים אחרים ומעטים, לא ויתרו וישבו להתעמק בספרות ובאינטרנט, כדי ללמוד, 'על באמת', איך זה עובד.
היו כאלה שלא ויתרו והתלוננו על כך ואז.. שבו מומחי המשרד לאיכות הסביבה, והדריכו כי כדאי שהמיכל יהיה מאוורר, כדי שייכנס יותר אויר/חמצן, ועברו עם מקדחה ו'מקדח כוס' וניקבו חורים בצידי המיכלים. זה עזר?! לא כל כך
כי אין קומפוסטיזציה או כל תהליך 'תרמופילי' ללא מגע עם האדמה!
שם, בתוך האדמה נמצאים החיידקים, הבקטריות ופטריות העובש.
ואז, החלו, לייבא מחו"ל את אותו קומפוסטר, הבנוי בצורת 'פירמידה', ללא כל תחתית, עם דפנות עבות וקשוחות ועמידות בשמש, וכן מכסה קשיח.. ובא לציון גואל..
מעמיסים פנימה חומר אורגני בשיטת השכבות - הרבה חומר גס ויבש בשכבה התחתונה כדי שיספוג את הנוזלים הניגרים מלמעלה מהחומרים הלחים וכך גם יתפרק לאיטו. האדמה שלמטה, לא תיספג בנוזלים חריפים ש..א. ירעילו את האדמה בריכוזם הגבוה ו..ב. יבריחו כל אורגניזם מהסביבה.
על שכבת החומר הגס והיבש - שכבה של 20-30 ס"מ לפחות, מניחים שכבה של גזם עדין יותר - עלי שלכת או כסחת דשא, עליו שכבה של 'חומר לח' מהמטבח שאותו מכסים בשכבה של גזם עדין.. וחוזר חלילה. כך ה'חומר הלח' מהמטבח מכוסה, אין זבובים או כל 'מעופפים' אחרים, שכבות הסירוגין, מאפשרות סביבה אירובית עם נפח גבוה ואפשרות חדירה של חמצן, והעסק מתחיל לעבוד.
החיסרון שבקומפוסטר היותר משוכלל הזה, הוא בעובדה ש..אין כל אפשרות לבצע 'עירבוב' של החומרים בצורה רוטינית, פעם בשבועיים או חודש, כדי להפוך את ה'ערימה' לערימה הומגנית. אם מניחים לחומר בקומפוסטר שכזה לעמוד, יתקבל בסופו של דבר 'קומפוסט', אך לאחר משך זמן ארוך מאוד - כחצי שנה! מהרגע בו הפסקנו להוסיף חומר - כי כל הוספה של חומר, לח או יבש, מתחילה את התהליך מחדש ולמעשה, מאיטה את התהליך כולו, כולל התהליך ה'תרמופילי' בו עולה בפנים הטמפרטורה של ה'בעירה האיטית' לערכים של כ 70 מעלות וכמובן שזה חיוני מאוד, גם להשמדת חיידקים פתוגנים מסוכנים וגם להשמדת זרעים מזרעים שונים וכך, לא ייוצר אצלנו מצב של נביטת עשבונים ו'שאר ירקות' לאחר פיזור הקומפוסט.
מאחר וכל תהליך הקומפוסטיזציה אינו 'המצאה' של האדם, אלא חיקוי של תהליך המתחולל בטבע, מאז הבריאה, אנו רוצים לשפר את התהליך ולזרז אותו, וזאת ניתן לבצע ע"י ערבוב ה'ערימה' והפיכתה להומגנית - אחידה, לאחר סיום 'ערום שכבות הסירוגין'.
קומפוסטר מפלסטיק - אחד מהסוגים הנמכרים
אז קומפוסטר פלסטי, טוב, לדעתי כ 'שלב ראשון'. ב'שלב השני' יש להרים אותו למעלה - כי אין לו תחתית ולהעבירו הצידה, למקום חדש ולהתחיל מחזור נוסף. ואת ה'ערימה' שנוצרה, להותיר עומדת כ'ערימת קומפוסט' קלאסית, אותה קל לערבב - ראשה על כרעיה, וכמובן שהיא חשופה מכלה הכיוונים, עקב שטח פנים גבוה, לאויר חמצן וכך תהליך הקומפוסטיזציה יואץ ותוך חודשיים, נקבל קומפוסט מעולה, מוכן לשימוש, בלא שהוספנו לו כל 'אדמה' ומראהו - חומר כהה - חום / שחור, יבש, פריך עם ריח ניחוח של אדמת יער.
עם זאת, היו שפנו אלי והתעקשו (וכל הכבוד להם !) למחזר וליצר קומפוסט, על אף ש..אין להם גינה, אלא 'גינת גג' או מרפסת גדולה וכדומה. אז איך ממחזרים אשפה ומיצרים קומפוסט בלי כל מגע עם 'אמא אדמה' ?! זה אפשרי אם דואגים לתנאים מתאימים:
משיגים מיכל עגול, עם מכסה מתאים. מוסיפים ל'שכבות הסירוגין' שכבה של 'קומפוסט' קנוי. אותו קומפוסט הנמכר בחנויות לצרכי גינון, מיוצר מ'זבל בקר'. מאחר והוא נושא עדיין את הריח האופייני של 'זבל בקר' הרי שתהליך הקומפוסטיזציה, לא נסתיים עדיין - כי 'ריח' משמעו 'גזים' הנפלטים מפעילות בקטריאלית/חיידקית, כלומר יש עוד 'חיים' בתוך הקומפוסט הקנוי, ומי שרוצה, יכול לנסות להרטיב קומפוסט קנוי מ'זבל בקר' ולהיווכח כי החומר מתחיל להתחמם ולעבר הליך 'תרומופילי' שבסופו, כמובן יישאר חומר יבש, ללא כל ריח של 'זבל בקר'.
הכנסת שכבה של 'קומפוסט קנוי' תהווה 'סטארט-אפ' למושבה חדשה של בקטריות וחיידקים ל'מיכל הקומפוסט' שיש לנו על הגג או במרפסת. מדי שבוע או שבועיים, יש 'לגלגל' את החבית ולנער את התערובת שבפנים, כדי שתהיה כמה שיותר הומגנית ו..הפלא ופלא! נוצר אצלנו קומפוסט קלאסי ודי מהר.
צריך לזכור כי בתעשיית הקומפוסט, מפעילים כלים מכלים שונים לצורך גריסה ראשונית ומשנית של החומר האורגני כולל ערבוב רוטיני של הערימות הענקיות עם בקרה ע"י אינדיקטורים, על רמת הלחות שב'ערימה', הטמפרטורה שלה וכו'
וחזרה לגינה שלנו ול'ערימת הקומפוסט' המומלצת. משתדלים לגרוף את החומר לערימה כמה שיותר גבוהה, עם מגרפה, תוך כדי גריפה מסביב, כלפי מעלה. מעל "הר הגעש" שלנו, נציב צינור מים המטפטף באיטיות רבה - ניתן להשתמש בצינור ההשקיה עם 'אקדח ההתזה' ולכוון את הבורג הנמצא ב'עורף' האקדח למצב של טיפטוף איטי מאוד - פחות מקצב הטיפטוף של טפטפת סטנדרטית - 2 ל"ש. יש להותיר את הטפטוף הזה, למשך מספר שעות ואפילו למשך לילה שלם. המים יטפטפו מעל מרכז ה'ערימה' ויגיעו לאיטם עד לתחתית הערימה וגם לכל צדדיה. תוך מספר ימים מתחילה ה'בעירה האיטית'. כדי לשמור על הסביבה הלחה, ניתן לכסות את הערימה בחומר אטום למים - בקיץ ונגד גשם והרטבת יתר, בחורף.
ומה קורה בפנים, בתוך הערימה?
האורגניזמים העוסקים ב'פרוק ראשוני' - טחביות, שלשולים ועוד, מתרחקים מהחום שמתחיל במרכז הערימה, ובורחים אל שוליה החמימים אך לא "לוהטים" - חשוב לזכור! הטמפרטורה במרכז הערימה, מגיעה לערכים של 60-70 מעלות צלסיוס!. שם הם ממשיכים בפרוק של החומר הגס, בזמן הבמרכז מתחולל ההליך ה'תרמופילי' החם. כשהערימה מפסיקה 'להתבשל' (כן, רואים את ההבל החם עולה ממרכז הערימה), מבצעים היפוך וערבוב של הערימה והערמה חוזרת לצורת 'פירמידה' ושוב, טפטוף איטי של מים.. וחוזר חלילה.
ערימת קומפוסט בוערת - שימו לב לאדים
בדרך זו, ניתן לקבל ערימה של קומפוסט מוכן, תוך חודש עד חודשיים, לכל היותר.
ההתחלה, קצת מורטת את העצבים. מדוע זה עוד לא עובד?! למה הערימה לא בוערת אצלי? מה לא עשיתי בסדר?
צריך לזכור כי ההתחלה, היא התחלה, ולוקח זמן עד שמתרכזת בערימה שלנו חבורה מכובדת של חיידקים, פטרייות ו'מפרקים ראשונים' - טחבייות, שלשולים, חשופייות וכו'. לאט לאט הם יגיעו ויותר לא יקראו "מזיקים" אלא 'עוזרינו הנאמנים'. ל'חשופיות ולשבלולים ולחלזונות, לא תהייה כל סיבה לטייל בגינה שלנו או לנסות להיכנס הביתה בחיפושיהם אחר מזון. צריך לחדד ולזכור כי המזון המועדף עליהם, זה לא החסה שצומחת אצלנו בגינה, אלא דווקא חומר אורגני חצי רקוב. את הירקות שלנו הם יטעמו, בדלית ברירה, אם אין להם משהו אחר לאכול. כשממסדים 'ערימת קומפוסט' בגינה, הם יגיעו לשם, ולא יעזבו את המקום.
ערימת קומפוסט גמורה, לפני סינון של שארייות גסות
קומפוסט ביתי, מוכן ומסונן
ולסיום, 'טיפ' לזירוז ה"התחלות הקשות" - לערימה הראשונה שלנו, כדאי להוסיף 'סטרטר'. או 'קומפוסט קנוי' העשוי כאמור מ'זבל בקר' והמכיל עדיין מספיק חיידקים להקמה של התיישבות חדשה, או להוסיף 'זבל עופות' או 'זבל יונים' המכילים כמות גדולה של חיידקים מפרקים. חומרים אלו 'ידליקו' מהר את ה'ערימה' והשאר, כבר יעשה לבד.
פשוט כמו בטבע