בשלושת הימים האחרונים, התארח אצלנו בן אחי - מקביל בגילו לבן שלי. הוא מאזור פאתי ירושלים ומושבה חקלאית כמו זכרון יעקב, לא כל כך מוכרת לו..
עשינו לו כיף חיים עם הרבה טיולים מיוחדים להכרת האזור והמקומות המיוחדים, כולל גיחות לחופים מיוחדים שלא הכיר..
אתמול, לקחתי אותו לאזור היקב והתחלתי להסביר לו על ההיסטוריה של המקום ואיך מתנהלת העבודה, מכניסת המשאייות עם ה'גונדולות' עמוסות הענבים, השקילה, בדיקת האיכות וההפנייה לבורות הפריקה.. וכו'
עוד אנחנו עומדים שם, בפתח והמשאייות הראשונות החלו להגיע..
הנער אמר לי ש..הוא לא אוהב ענבים ! כי הם חמוצים והוא מעדיף מתוקים ...אבל אין כאלה בחנויות..
חייכתי לעצמי וכשהמשאית הבאה עצרה על המאזניים הענקייות, שאלתי את הנהג, האם מה שיש לו על המשאית זה סולטנינה?! הנהג אישר וביקשתי ממנו אשכול טרי, כדי לתת ל'תייר' לטעום מענבי יין מתוקים של ממש..
הנהג חייך והביא אשכול. הנער סרב - לא אוהב ! הם חמוצים ! "הכרחתי אותו" לטעום ו.. אורו עיניו וחיוך גדול עלה על שפתיו.. "ווואווו.. איזה מתוק !" ולא הפסיק עד שבלע את כל האשכול..
דרך אגב, היקב נראה ישן ודומה לאיך שנראה לפני 200 שנה, אך מאחורי המראה מתחבאת הרבה טכנולוגיה חדשנית, החל מהמאזניים האלקטרוניים הממוחשבים המוציאים במהירות פלט מחשב עם המשקל המדוייק של הענבים ובהמשך, המשאית מגיעה ל'פינת הטעימה', שם יורד מין עגורן עם "מקדח' הבוחש במטען הענבים ב 3 נקודות אקראייות המשאית ו...'טועם' את הענבים ומוציא מיידית אנליזה של רמת ה'בומה' וה'בוקה' ועל פי נתונים אלו מחליט מייד היינן הראשי, להיכן להפנות את המטען לפריקה כדי ליצור תערובת ליין המתוכנן.
החקלאי עצמו, ששלח את הענבים ונמצא בשטח או בבית קפה במושבה..
מקבל לסלולרי שלו SMS עם דיווח על המשקל, ה'בומה' וה'בוקה'.. כי היקב משלם לחקלאי על פי המשקל ורמת הסוכרים..