אבי אלימלך כתב:ראובן
...ואז בא השוס.........."בדיוק כמו בערימת הקומפוסט שלך"!!
שאלתי אותו:"אתה רוצה להגיד לי שאני נושם מתאן כשאני מעל הערימה ומערבב אותה"?
כן, הוא אמר. לא מתאן מרוכז אבל מתאן.
יענו רעל. אבי
לא בדיוק צודק !ראה מה כתב 'ארץ הצבי'
הקומפוסט אותו אנו מייצרים בצורה אירובית אינו מכיל מטאן או מעט מאוד
כל הרעיון של
תהליך הקומפוסטציה , הוא שינוי שיטת הפרוק של החומרים האורגניים, או גללים של בעלי חיים - זבל בקר, זבל סוסים, כבשים, עיזים ועופות.
נסתיימו הימים של פיזור זבל בשדות כדי "לטייב אותם" לכאורה. החקלאות השכילה להבין כי זבל המפוזר בשדות או מוצנע בתוכם, אינו זמין לצמחים ויותר מכך, התפרקותו ה'אנאירובית' מרעילה את האדמה, הצמחים ואותנו כצורכי הצמחים ושותי המים עשירי הניטראטים ומכאן, פגיעה ישירה וכואבת בשריר הלב - התקפי לב, 'אנגינה פקטוריס', כשלים בתפקוד הכבד ועוד
היום החקלאים יודעים כי ..'זבל בע"ח חייב לעבור הליך של קומפוסטציה !' ולא רק עקב הימצאות חיידקים פאתוגניים מסוכנים בתוכם (זבל עופות !!) או שארייות אנטיביוטיקה
, אלא כדי להופכו לזמין יותר לצמחים.
אנו כבר יודעים שגם קומפוסט לא זמין במלואו בצורה ישירה לצמחים. רק חלקים קטנים בו שהפכו ל'הומוס' ע"י היצורים המפרקים וכן כ 5% מינרלים, זמינים מיידית. שאר הקומפוסט משמש כ'חומר אורגני טכני' המשביח האדמה ומאפשר סביבה נוחה וחביבה על יצורי האדמה המפרקים אותו, לאט לאט והופכים אותו להומוס ולשרשראות חנקתיות זמינות לשורשי הצמחים.
כל התהליך שעליו אנו מקפידים בערימת הקומפוסט שלנו, הוא לאפשר לערימה להיות 'אירובית' ככל האפשר, כדי שתהליך הפירוק יהיה אירובי ולא 'אנאירובי' עם הסממנים הנילווים אליו - 'ריח חמוץ' חזק = גז מתאן
על כן אנו עורמים את הערימה
ב'שכבות סרוגין', לצורך איוורור וספיחת עודפי נוזלים ע"י 'החומר היבש' מה'חומר הלח'.
על כן אנו מערבבים את הערימה שתהיה
הומוגנית ולא יהיה בה 'גושים' צפופים ולחים
על כן אנו עורמים את הערימה לצורה של
'הר חרוטי' שהוא הצורה הגאומטרית בעלת שטח הפנים הגדול ביותר. ו
'שטח פנים' גדול, כדי לתת חשיפה מירבית לאוויר / חמצן
כדי לייצר חשמל מגז מתאן, כולאים את החומר האורגני("תחמיץ" !), או זבל בעלי חיים בתוך חללים סגורים ומוסיפים לו חיידקים אנאירוביים המזרזים את הפעילות האנאירובית כדי לייצר מאכסימום מתאן בחלל הסגור. ארובות / צינורות, הנמצאים במרומי החללים הללו, שואבים את הגז ישירות לאמצעי ההסקה או הייצור של החשמל
בהרבה מזבלות בעולם וגם ב'חיריה', תוקעים צינורות ישירות לעומק הערימה האדירה ומשם הגז זורם ישירות לריאקטורים המפקים ממנו אנרגייה. כל 'הר' כזה, כמו 'חירייה', מלא בתוכו כמויות אדירות של גז מתאן, כי הזבל ש'נקבר' שם, לא מתפרק בכלל בתהליך 'נורמאלי' - אירובי, אלא בהתפרקות אנאירובית, חסרת חמצן והתוצאה - גז מתאן רעיל ומסוכן הנשאב לצורך הפקת אנרגייה.
לפני כמה חודשים, אולי שנה, הציגו בתקשורת עיתון מקומי שהוצא ממעמקי ערימות הזבל של 'חירייה' - העיתן בן 30 שנה ולא התפרק בכלל ! היה 'כמו חדש' ! ואנחנו יודעים כי עיתונים ונייר מתפרקים בקלות בערימת הקומפוסט. התהליך הטבעי של הפירוק והשבה לאדמה, הוא תהליך אירובי, עשיר בחמצן. התהליכים האנאירוביים מתרחשים בחללים סגורים ואטומים, כמו קיבות בעלי החיים ו/או חללים מיוחדים שנבנו לצורך זה.
היו השנה כמה כתובות על כמויות הגז האדירות שהפרות והבקר 'מפליצים' לאוויר - גז מתאן שפוגע באטמוספירה שלנו - עוד קללה של מודרניזציה, עקב האכלת הפרות ב'תחמיצים' ש"ידועים כחומרים מזינים ומלאי חלבון" אבל 'תחמיץ' הוא תהליך אנאירובי קלאסי שגורם להיוצרות כמויות אדירות של גז מתאן, גם ב'סילו' וגם בקיבות ובמערכת העיכול של אוכלי התחמיצים.
כבר שמעתי על 'סילו' מלא בתחמיץ שלא היה מאוורר מספיק עם ארובות איורור ומלחץ הגזים התפוצץ ושפך התכולה וחיסל את כל המשק החי שמסביב - שואה אקולוגית לא קטנה.