כאן נעים

המקור מאוד עתיק. שיטות לחקלאות מדברית, חסכונית במים.
בסביבתנו, היו אלו הנבטים בנגב - 'ממשית' וכן באזור 'פטרה' בירדן, שפיתחו כל מיני שיטות חסכונייות במים, לגידול ירקות וגפנים.

השיטה המקורית, לגבי האיור שהבאת, הייתה להשקיע כד חרס גדול באדמה, עד שפתו. מסביב לכד, שותלים עגבנייות.
החרס שממנו עשוי הכד, אינו חומר אטום לחלוטין, אלא 'עביר' במידה מסויימת למעבר מים.
כשמדובר באדצה יבשה (מדבר), גוברת עבירות המים והם 'מזיעים' החוצה מהכד, אל האדמה וכך צמחי העגבנייה מקבלים מים.
את הכד הגדול, ממלאים במים, מפעם לפעם ומכסים היטב במכסה נגד התאיידות.

השיטה המוצגת בציור, יכולה להיות אוטלי שימושית, אם חוששים לצמח מפונק בזמן שאנו יוצאים לתקופה ממושכת מהבית..

יש עוד שיטות, כמו שרוך בד הטבול בבקבוק מים וקצהו השני תקוע באדמת העציץ. כאו הנימייות מסייעת והמיים עולים ומשקים העציץ, אבל ישנה התאיידות.

יפה מאוד! באמת חשבתי לעצמי שבבקבוק עם חורים המים יצאו מהר מידי... אולי באמת אנסה את השיטה עם כד החרס.. מבטיח סביבה לחה מושלמת להנבטה.

רעיון יפה.

בזמנו כששתלתי את עץ הרימון יחד עם התפוז לא הבנתי איך הרימון מתפתח כל כך יפה לעומת התפוז.

מסתבר שתקופה ארוכה היה לי חור קטן בצנרת ההשקיה (עומק של כ- 30 ס"מ) של הממטרות שהיתה סמוכה לגזע הרימון.

הרימון התפתח נפלא בתקופה הזאת והשורשים שלו העמיקו לכיוון הנזילה וגם צמרת העץ התפתחה יפה לכיוון של הנזילה.

לכן פתרון של בקבוק עם חור (רק) בתחתית, עם השקייה מבוקרת ישירות לפתח הבקבוק יעשה לדעתי טוב לעצים צעירים.

צריכים רק לחשוב איך מוציאים את הבקבוק בהמשך שלא יעשה נזק לצמח.

סיפרתי כאן פעם על ביקורים שלי בכל מיני מטעים מקצועיים.
במטע אחד בו ביקרתי, מגדלים עצי שקד על כמה מאות דונם!
כמובן שמאחר ומדובר במטע כלכלי, לא משאירים אותו 'בעל', אלא משקים במדוייק ולפי טבלטות שנבנו לאורך שנים
(וכמובן שגם משלמים לדבוראים שיעמידו כוורות במטע)
שיטת ההשקייה שם - צנרת לאורך הגדוןדייות של העצים ובין עץ לעץ (המרחק שבין 2 עצים כ 5-6 מטרים), בדיוק באמצע ביניהם, ממטרון קטן אחד, שמשקה את האזור שבין 2 העצים.
מסתבר שהעצים אוהבים זאת.