לגבי 'חינוך הבית' - זה לוקח זמן ! תדאג שיהיה על השיש, דלי עם מכסה בנפח של 5-6 ליטרים
תדאג אתה לבדוק אותו כל יום ולרוקן אותו בעצמך לערימת הקומפוסט, כולל שטיפה שלו ואת המים.. על הערימה.
כך לא יהיה מצב של "איחסה.. זה מסריח", בדלי! כי שם באמת הפירוק הוא אנאירובי ומהר מאוד מצטברים נוזלים מצחינים בקרקעית. אז בהתחלה תשקיע בבדיקת הגלי כל יום.
עיקר החומר הלח מהמטבח, לא מגיע לאחר השבת, אלא בבישולים שלקראת שבת !
זה הזמן להשגיח ולהרגיל את המשפחה ש..'הכל זורקים לפח הקטן, חוץ מניילונים, בקבוקים, פקקים ופחייות'.
עם כל זאת, אני מוצתא בערימת הקומפוסט שלי, מדי פעם (בסינון) - פקקים, מטליות לחות, טבעות של פחיות וגם קולפן ירקות וסכין וגם כפית...
נורמאלי..
אין 'מידות וכמויות' לגבי היחס בין 'יבש' לרטוב - החלק הכי חשוב הוא לכסות את החומר הלח שמגיע מהמטבח, בחומר יבש, כדי שלא יגיעו מאופפים ובהמשך, החומר היבש ירטב מהקליפות שיגירו נוזלים בעת הפרוק הראשוני.
דשא טרי, חומר מעולה ש'מחמם' את הערימה יופי ! להשתמש בו כשכבה של 'חומר יבש', על אף שהוא מתחיל להתפרק במהירות רבה ומתחמם מאוד. כל גם לגבי גזם טרי, אם אתה מדבר על עלים וענפים דקים. רצוי ויעלי לעשות מהם ערימה גדולה על המדשאה ו'לטחון' אותם עם מכסחת הדשא. החומר הטחון מתפרק במהירות ! אם תכניס אותו לשק או מיכל, כבר למחרת הוא 'ירתח' ! כמו הדשא, הוא מצויין לצורך זה
אל תכניס ככר לחם שלמה! פשוט יקח לה הרבה זמן להתפרק. פרק אותה, שבור אותה או שתאכיל ציפורים.
כל השאר, לפי התחושה שלך ! אתה שם.. ואנחנו כאן. אתה המחליט מה צריך לעשות. החומר יבש לדעתך, תשקה אותו כל בוקר כאילו שמדובר בערוגה. כשהערימה שוכבת על האדמה, אין הרבה חשש למצב של עודף לחות ויצירת סביבה אנאירובית, כי עודפי המים ייספגו באדמה. כשהכמויות מהמטבח יגדלו, תראה שלא צריך להשקות בכלל.