'קוריוז' \ זיכרון נעים על 'שיתוף בע"ח בריסון צמחייה'
לפני 'כמה' שנים, נשלחתי לקורס בן שבוע במרכז לימודי ענק הנמצא באזור מיוער בסמוך לבריסל / בלגייה - 'דיאגם'
מקום קסום, יער אדיר מימדים עם עצי ענק שתפארתם לא נראית מלמטה.
כמובן שויתרתי על ארוחות הצהריים (ממילא האוכל הכשר שהובא למעני, היה 'על הפנים'
) ובמקומה, הייתי לוקח בכיס כמה פירות, ויוצא לי לשוח ביער הקדומים הענק. אפשא לספר הרבה סיפורים על החוויות ביער, אבל החלק הרלוונטי קצת שונה.
בין מרכז הלימודים ליער, ישנה רצועה רחבה של 'דשא' - רצועה ברוחב של כ 50 מ' ובאורך.. "אינסופי", משמשת כחוצץ בין המרכז ליער המקיף אותו.
כשהגעתי לשם ביום א' בערב וראיתי את מרחבי הדשא האדירים.., מיד חלפה מחשבה במוחי - 'מעניין איזה צוות ענק של גננים הם מחזיקים שם לצורכי קציר הדשא..'
התשובה נתגלתה לי כבר למחרת בצהריים, כשקיבלתי את ההחלטה לצאת ליער במקום לאכול צהריים.
יצאתי אל המדשאה ו.. 'מיליוני' ארנבונים כיסו את חלקת הדשא, מאופק לאופק. אני כותב 'מיליוני' כי לא ניתן לספור, להעריך או משהו דומה. המדשאה הענקית הייתה מכוסה באינסוף גושי פרווה מקסימים ופעלתנים, בכל הגוונים האפשריים וכולם עוסקים בקצירה שקדנית של 'דשא'.
הם רגילים כנראה לבני אדם ועל כן לא ברחו ממני בפאניקה, אלא פתחו מעגל ריק סביבי. אני הולך לכיוון היער והמעגל הריק, נע איתי..
ואז הבנתי שאין שם בכלל 'מקצרות דשא' והגננים עסוקים בדברים אחרים.